בטינה אופנהיימר

הצלמת בטינה אופנהיימר (1919–1972) נולדה בשטוטגרט, גרמניה, למשפחה חובבת אמנות. בנערותה פעלה בארגונים ציוניים, ועברה הכשרה חקלאית באנגליה כהכנה להתיישבות חלוצית. ב־1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלתה לארץ והתיישבה בירושלים. היא נישאה לרופא נשים וניהלה את מרפאתו, וב־1948 התגייסה לצבא. ב־1950 החלה לעסוק בצילום, הייתה אוטודידקטית והשתלמה בסטודיו של הצלמים חנה ואפרים דגני בירושלים. היא פעלה כצלמת עצמאית בשנות ה־50 וה־60, והייתה מוכרת בעיקר בירושלים בקרב אמנים יוצאי גרמניה.
אופנהיימר פיתחה סגנון ייחודי שהושפע מ"הצילום החדש" (צלמי הזרם פעלו בגרמניה בשנות ה־30 של המאה ה־20, ונודעו בשימוש בטכניקות צילום והדפסה ניסיוניות כמו פוטוגרמות). היא השתמשה בטכניקות כימיות ואופטיות, ויצרה במעבדה עבודות פוטומונטז', פוטוגרמה ופוטוגרפיה. אופנהיימר פעלה גם בשדה הצילום המסחרי, צילמה דיוקנאות, אופנה, חפצים ואדריכלות, וגם בתחום זה ניכרת גישתה הלא־שגרתית לייצוג האובייקט. היא צילמה גם עבור מחלקת העיניים בבית החולים הדסה, והשתמשה בתצלומי העיניים כחומר גלם בעבודותיה.
אופנהיימר איירה ספרים של קפקא, רילקה ואחרים, בדרך כלל בטכניקת פוטומונטז', אך אלו לא יצאו לאור. היא הציגה בתערוכות ותצלומיה פורסמו במהלך שנות ה־60 בשנתוני צילום בעריכת פטר מירום.