בין הנגב לגליל

בין הנגב לגליל מתעד בתצלומים וברשימות את מפגשיו של הצלם יונתן נבו עם אנשי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב (בין רחוב הנגב לרחוב הגליל) – חסרי בית, מכורים לסמים ואנשים בזנות – בשיתוף פעולה עם אימו, מיכל קרומר-נבו, חוקרת ואקטיביסטית בתחום העוני. הספר טווה מארג עדין בין שתי נקודות מבט: האינטימית והאינטואיטיבית, לצד התיאורטית והמקצועית, ומציע כך לקוראים דרך לראות בעיניים אנושיות את מי שהמבט אינו מורגל בראייתם.

הנִראוּת של אנשי השוליים מתעתעת: עקב החשיפה של הציבור הרחב לדימויים שחוקים שלהם, נדמה שכולנו יודעים איך הם נראים, אלא שרוב האנשים מעולם לא התבוננו בהם מקרוב. הספר מבקש לראותם ולהראותם מתוך רפלקסיה מתמשכת המתעמתת עם המבט ההגמוני, שרואה בהם את דמות האחר, הזר והמרתיע. במסורת ספרי הצילום התיעודיים הביקורתייים, הידועים בהיסטוריה של הצילום, מובאים בספר לצד הצילומים, גם קולות ודיאלוגים ייחודיים - המצולמים מספרים על עצמם ועל חייהם, מגישים מסרים לקוראים ומשוחחים עם יונתן במודעות כואבת על האופן שבו רואים אותם בדרך כלל; יונתן מספר בגוף ראשון על התפתחות היחסים עמם; יונתן ומיכל משוחחים בנימה רפלקסיבית אינטימית על החוויות האינטנסיביות שהרחוב מזמן; ומיכל מתארת ברשימות קצרות את ההקשר העיוני הרחב של הסוגיות האתיות שהספר – וגם כל מי שמבקש להבין כראוי את מציאות החיים ברחוב – נאלץ להתמודד איתן.