קלוז אפ
1978
מצרים 1977
בעקבות הסכם השלום עם מצרים, יצא תומרקין למסע אישי ומחקרי במדינה. הספר משמש כיומן המתעד את רשמיו, מחשבותיו והרהוריו על המקום באמצעות טקסטים, תצלומים ורישומים קולאז'יסטיים. ביצירתו נע תומרקין בין ההווה לעבר, ובין חיי הרחוב הסואנים לאתרים היסטוריים וסמלי תרבות עתיקים, ובהם הספינקס והפירמידות, הנתפסים בעיניו כ"איי אדריכלות" בנוף. לצד אלה, הוא מתבונן במבני הבוץ המסורתיים, אשר השפיעו עמוקות על עבודות האדמה שיצר בהמשך דרכו.
- עמודים: 26
- סוג כריכה: כריכה רכה
- שפות: עברית
- מידות (בס״מ): 180x180
- הדפסה: מפעלי דפוס פלאי בע"מ, גבעתיים-רמת-גן
- סוג הדפסה: דפוס בלט
- שם ההוצאה: מסדה
- מקום ההוצאה: ישראל
- צילומי הספר: מגזין מעלעלת
יגאל תומרקין (2021–1933) נולד בגרמניה בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג. בהיותו בן שנתיים עלה ארצה עם אמו, שנישאה להרצל תומרקין, וממנו קיבל את שם משפחתו.
לאורך השנים עברה יצירתו תמורות רבות בטכניקות, בחומרים ובמוטיבים, מופיעים בה דימויים ליריים ומרכיבים מהתרבות האירופית הגבוהה המעומתים עם שפה אקספרסיבית. בשנת 1954 למד תומרקין פיסול אצל רודי להמן בעין הוד, וב-1955 נסע לגרמניה המזרחית. שם עבד כתפאורן ב"ברלינר אנסמבל", תיאטרונו של ברטולט ברכט, שהשפיע עליו עמוקות. בהמשך עבר לגרמניה המערבית, להולנד ולפריז, ושם החלה להתגבש תפיסתו האמנותית: הוא נחשף למודרניזם והושפע מהפוטומונטאז'ים ומהקולאז'ים של זרם הדאדא, וכן מהפיסול ומהאסמבלאז' של חוליו גונזאלס וסזאר בלדצ'יני.
בשנות ה-60 הושפע תומרקין מהפופ-ארט, עבודותיו נשאו אופי מחאתי ונעשה בהן שימוש בחומרים כגון ברזל, גרוטאות וכלי נשק, שעובדו לאסמבלאז'ים ולפסלים בעלי ממד אנטי-מלחמתי. החל משנות ה-70 החלו להופיע ביצירותיו ציטוטים מתולדות האמנות לצד דימויים השאובים מאמנות עממית פלסטינית ובדווית, ששימשו אותו למחאה פוליטית. במהלך מלחמת יום הכיפורים שימש תומרקין כצלם וככתב צבאי.


