תחרה מלופפת

ספר האמנית של מיכל זכאי, ״תחרה מלופפת״, עוסק בקשר שבין הורים לילדים במרחב הביתי, כפי שנחווה בילדותה בקיבוץ בשנות החמישים והשישים. הספר נע בין הממד הנוסטלגי לבין נגיעה בקושי ובכאב הקיימים ביחסים בין הורים לילדים, ובגבול העדין שבין הממד הדיאדי לבין התפתחות העצמיות.

יצירתה נשענת על שפה ציורית עשירה ורב־שכבתית, והיא בוחרת לעבוד במגוון טכניקות, חלקן קלאסיות ואחרות ניסיוניות. רבות מיצירותיה נבנות כקולאז'ים, והיא רואה בתהליך העבודה עצמו פעולה של פירוק והרכבה – כמעין פאזל חזותי, שבו הדימויים מתגבשים מתוך תנועה בין צורה, צבע, כתם וקו. החקירה החומרית שלה נעה בין מסורת הציור לבין שדות נוספים, כמו עבודות הרקמה, שבהן הגבולות בין מדיום לתוכן מיטשטשים.

הספר בנוי משלושה פרקים: ״שוליים רקומים״, ״תום התלתל״ ו״מים אחרים״. כל אחד מהפרקים מתמקד בהיבט אחר ביצירתה, דרך עבודות בציור וברקמה. בין הפרקים מופיעים שלושה שירים מאת הסופרת והמשוררת אוריאן זכאי, בתה של האמנית.

הספר מלווה בראיון עם עורכת הספר מרב שין בן-אלון, השופך אור על מקורות יצירתה של האמנית מיכל זכאי.