Dome

דפדפתי בספר באינספור דרכים. מהר, לאט, בחיפזון, בסבלנות, בנחת, בעצבנות, בחמדנות, בלהט ובשקט נפשי מוחלט. לא סתם דפדפתי. הפכתי אותו גם מצד לצד. חיבקתי אותו והנחתי עליו את ראשי כאילו היה כרית, זרקתי אותו הצידה כדי לתת לו להתייבש ולעזוב אותי לבד, אבל לא יכולתי להתאפק וחזרתי אליו. ודפדפתי שוב. אני חושב שגיליתי את מפתח הדפדוף האהוב עלי. יותר מכל אני אוהב לדפדף בספר בעקבות הצבע האדום. אני קורא לזה דפדוף אדום. אני אוהב אדום. כל אדום. וכך אני מתחיל.