עזרא אוריון - פַּסָל בין‑גלקטי

כשעזרא אוריון החל להעלם אל תוך האלצהיימר, הוא דימה את התודעה שלו לנוף של דיונות שנודדות בערפל. בשנת 2000 הוא ריכז כוחות למאמץ אחרון והוציא ספר - "פיסול בין-גלאקטי". בספר נכללו צילומים של כל עבודות הפיסול שיצר, מניפסטים שכתב - על פיסול סביבתי, פיסול טקטוני, פיסול על המאדים ופיסול בין-גלאקטי. נכללו גם מאמרים של אוצרים, שהיו שותפים לדרכו האמנותית. הספר היה סיכום, שאחריו אבא אמר: "השאר דממה"... הוא מימן את ההפקה והדפיס 1000 עותקים. המו"ל נתן לו מאה עותקים ואת השאר שמר לעצמו, במחסן. המו"ל איים שאם אבא לא יקנה ממנו את שאר הספרים, הוא יגרוס אותם. אבא סירב והספרים נגרסו.

כשעזרא אוריון מת, החליט בנו – אלון, להוציא את הספר מחדש ולהרחיב אותו, כך שיתאר את האיש על מגוון פניו. חלקו הראשון של הספר מוקדש לשלושת המניפסטים – תובנות פיסוליות שהתפתחו זו מתוך זו. הפיסול האדריכלי הוא שילוב של המפגש של עזרא עם האקרופוליס והקתדרלות באירופה ואמנות האדמה האמריקאית.

הפיסול הטקטוני התגבש בהשפעת החיים במדבר, הכרות עם מבני קדמונים במרחב, הבנת הכוחות הגיאולוגיים והימדדות מול אינסוף הזמן. הפיסול הפך מתומצת, מצטרף אל הכוחות העצומים שמפסלים את פני כדור הארץ ומרחיק עד למאדים. הפיסול הבין-גלאקטי צמח מתוך הבנת מימדי היקום, וההפנמה שחומר ואנרגיה זהים מבחינה פיזיקלית. הדחף לחולל יצירה נצחית הוביל לשיגור מטילי אור, קתדרלות נוסקות בניצב למישור הגלקאקסיה – זו אמנות תפישתית ששולחת את היצירה האנושית אל האינסוף.

חלקו האמצעי של הספר מוקדש לעבודות בקנה מידה אנושי – פסלי אדני הרכבת, פסלי הברזל והשרשראות, אבן ובטון. פסלים בגובה העיניים. במפגשי אמנות עזרא חולל אירועי יצירה משותפת. ברוב המפגשים העבודות פורקו ונשאר מהן רק תיעוד. הפארק לפיסול מדברי במצפה רמון מהווה שיא של אירועים אלה. הגלריה לאמנות מדברית מציגה סיכום מתומצת של דרכו האמנותית.

בחלקו האחרון של הספר יש טעימות מהשירה של אבא, תיאור חלקו ביצירת החינוך הסביבתי וכתב העת 'סביבות'. יש עבודות נעורים נשכחות, ביוגרפיה וצילומים מהאלבום המשפחתי. לאורך הספר שזורים דברים שאמרו חבריו ואוהביו.

אלון אוריון, 2024