ארוחה משפחתית

נורית ירדן מעניקה בנדיבות מתנה אינטימית: "שש ארוחות גורמה מתוך קופסת המתכונים שירשתי מאמי". אמה, שאותה היא מכנה "אשתו של ד"ר ירדן", הייתה טבחית מעולה, אמנית המטבח, שארוחותיה היו שם דבר בקרב מכריה וידידיה, ובעזרתן טוותה סביב שולחן האוכל המשפחתי קורים של התמכרות לעינוג הקולינרי ולנחמה שהוא מביא עמו. לאחר מותה ירשה הבת את ספר המתכונים של האם, אך במקום להיכנס למטבח, לקשור סינר לגופה ולהמשיך במסורת המפוארת, בחרה להעתיק את מתכונת הידע הנשי והטעם הטוב לתוך תבנית של ספר-אמן, והניחה בכל עמוד – ממש כמו שכבות הפְּריקָסֶה בתנור – שכבות של טקסט, דימוי ומילה. בתחתית ה"סיר" היא הניחה מילה – כותרת – המתפקדת כמו העדשה מתחת לערימת המזרונים שעליה ישנה הנסיכה: "עוקצת", מטרידה ומדירת שינה, כמו הייתה גרגר פלפל חריף בתוך לפתן מתוק.

כמו הפרדה בין קול לבין דיבור יצרה נורית ירדן נתק בין מלאכת הבישול לבין עונג האכילה וסירבה לקבל על עצמה, בפועל, את פרקטיקת המטבח היומיומית. היא מערבלת את חומריה הוויזואליים בדייקנות ובמיומנות ורוקחת מהם "פארפה" קטלני משלה: כמו בסרט המוקרן בקצב איטי, תמונה אחר תמונה, מחלחל שילוב סמוי בין משפחה ומיניות, בין חינוך מושלם לניצול ובין אמון וביטחון לשבר וחשד.

--- טלי תמיר, מתוך הספר