לבסוף ללא הרף

במרכז הספר סדרת העבודות בשם ״התגלמויות משתמעות״, שנוצרה במהלך רזידנסי בן שישה חודשים במכון לאמנות עכשווית KW בברלין. הסדרה עוסקת בשיירים ובשאריות של חיי היומיום – מפסולת אדריכלית ועד סלילי חוטים – וחושפת את מעמדם המעורפל של אובייקטים שנותקו מהקשרם המקורי.

התצלומים, שמורכבים מחדש בתצורות סימטריות חדשות, מהדהדים את עבודת הזיכרון המוטלת על חפצים, ואת אופני הקיטלוג הבלתי מהימנים שדרכם אנו מבקשים לדעת את העולם.

מעבר לצילומים, הספר כולל מגוון נקודות מבט על העשייה של אזולאי. שרית שפירא מתארת את סדרת העבודות מ-2008, "Unknown Aspects" ("היבטים לא ידועים"), כהאצלה של פסולת תרבותית למעמד של ייצוג. מיכל בן-נפתלי מציעה קריאה פסיכואנליטית בדימויים רבי-התהודה של אזולאי, ושָׁלוֹם שפילמן מתעכב על אופן ההשתתפות של הצופה במרחב המשמעות החזותי שהיא מציעה.

האוצרות איה לוריא (מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית) וגבריאלה הורן (KW ברלין) כותבות על שתי תערוכות מקבילות שבהן הוצגו חלק מהעבודות הכלולות בספר זה. תצלומיה של אזולאי, כך נטען באחד המאמרים, הם אירועים בתנועה – תמיד בתהליך, תמיד מתחמקים מהשלמה.