פרחי שמש

סדרת הרישומים "פרחי שמש" הוצגה לראשונה ב־1958 בתערוכה במוזיאון הלאומי "בצלאל", ירושלים. הסדרה מציינת את המפנה שחל ביצירתו של בזם, ואת ראשית ניסוחה של שפתו האיקונוגרפית העוסקת בגורל העם היהודי ובתקומתו. הפרח השואף אל השמש שב בצורותיו השונות בכל אחד מהרישומים, והשמש כסמל לחיים חדשים, מתגלה בצורתה העגולה, לעיתים עם קרניים או עם כתמים בתוכה. סביבם משורטטים מוטבים נוספים המעצבים את שפתו הסימבוליסטית הסוריאליסטית של בזם.

הרישומים חושניים, מקרינים תחושת פריון, צורתם עגלגלה ואמורפית, והם מייצרים תחושת מסתורין וחידתיות. הם קושרים בין העבר להווה, בין ההיסטוריה היהודית לתקומה עברית, ושוזרים כאב עם התחדשות ותשוקה. הרישומים "אנשים במדבר", "בריאת האדם" ו"צייר" מהווים מעין דיוקן משפחתי ועצמי: בראשון מופיעה משפחתו הצעירה של בזם על רקע המדבר, בשני תיאור לידת בנו שלמה, ובשלישי, הרישום החותם את הספר, דיוקנו של בזם האוחז ביד אחת מכחול וידו השנייה פונה אל השמש. דימויים של אישה המברכת על הנרות, דג, תרנגול כפרות וסיפורי המקרא מבטאים את המסורת היהודית, הסירה והסולם מבטאים את העלייה לארץ.

את המבוא לספר כתב צבי זהר (1898–1975) שהיה מחנך, סופר, עורך ופעיל תרבות. זהר ערך את "המדור לאמנות" של הוצאת ספריית פועלים, שפרסמה ספר זה. לצד המבוא מופיע דיוקן עצמי בו נראה בזם מיישיר מבט קדימה, אוחז ביד אחת במשקפי שמש ומצייר מעין פרח שמש בידו השנייה. בזם הקדיש את הספר לאשתו חנה, שהייתה אמנית ושותפה בחלק מהפרויקטים האמנותיים שלו.

הספר צולם באדיבות מוזיאון תל אביב לאמנות, בה נמצא גם עותק לעיון.