כתבי-משפחה עבריים

״כתבי משפחה עבריים׳ הוא ספר שיצא בכמות קטנה של עותקים והוצג בגלריה גורדון. היו לי שני אירועים מיסטיים בחיים, לא שאני גאה בהם, אבל נחמד לי לספר עליהם. את העותק רדי-מייד של הספר הזה מצאתי, לא חיפשתי, בחנות ומיד קניתי אותו. פירקתי אותו לגמרי, מחקתי והוספתי קטעים, צילומים, יצירתי דיאלוג ביני לבין הספר.

במקור זה ספר תיאולוגי של וילהלם הרצברג שעוסק באהבה לאל. בעיניי זה ספר דת, שהוא שיר אהבה. ,במקור יש בו אלמנט מאד יפה, שהיה מקובל בזמנו, שכל עמוד מסתיים עם המילה הראשונה שמופיעה בעמוד הבא. המילה הבודדת הזו תפסה אותי. העברתי אותה הלאה והגדלתי. בספר שיצרתי, יש אלמנט של משחק והתגרות בגבול או בגורל. מבחינתי ׳כתבי משפחה עבריים׳ הוא סוג של פרטיטורה, שכתובה למקהלה, כי יש הוראות ביצוע, אפשר להגביר את הקול היכן שיש מילה שכתובה גדול, יש הערות, והתנצלויות. הספר עצמו משחק עם ומשתמש בפאתוס כדי לקדוח בנושאים כמו הציונות, אהבה, תיאולוגיה. העובדה שהנייר הוא מצע לקולאג׳, להתערבות, עניין אותי, כמו גם העובדה שאנשים יכולים לקחת העתק.

זו היתה תקופה שבה השתתפתי בתערוכות, והרבה פעמים במקום על הקיר, הצגתי על השולחן בגלריה. העבודות היו ערימה של דפים, בלוקים או ניירות, ואנשים יכלו לשלם כמה לירות, וללכת הביתה עם עבודה. היתה לי למשל עבודה שנקראה 'ניירות להרצאה', שהיתה בעצם ארבע עמודים מודפסים, שאפשר היה לקרוא בבית ולדמיין.״

-- יאיר גרבוז מתוך שיחה עם שירז גרינבאום.