ממוארים של מגרייה

בכל פעם שהייתי צריך חופשה או הקלה מחיי, הייתי נסוג לסדרת הספרים הענפה של ׳סימנון׳ על הבלש הצרפתי הנודע מייגרט. מה שמשך אותי לסדרת הספרים, הייתה העובדה שהם היו פחות רומנים בלשיים, אלא יותר תיאור של פריז, על חיי היומיום שלה. הוקסמתי מהעובדה שהספרים חזרו על עצמם, עקבו אחר דפוס דומה מאוד. אורך. הם נכתבו בדרך כלל תוך שבוע וחצי, שיטת העבודה קסמה לי גם. כתיאור של אדם, בלש, שטען שאין לו שיטה, הוא היה שוקע בחייהם של אנשים אחרים, מתבונן, מרגיש ומוצא אמת פגומה. הספר הושפע מכתבי יד מאויירים, תוך בחירה סלקטיבית של טקסטים קיימים והדגשתם, מחוץ להקשר המקורי. הוקסמתי מהטעויות וחוסר השליטה בצבעי המים, שחלחלו מעמוד אחד למשנהו ויצרו תאונות מבורכות.