מטלון 61

צל של פרפר נעלם אחרי יום, רגע חולף של יופי שמשאיר אותנו מהרהרים בחולפת החיים. בריקוד חמקמק זה, אנו נסחפים במים, לכודים במערבולת, עם כנף פרפר על עמוד אחד ותאומתה על עמוד אחר. ערפל עוטף אותנו, צדף שומר את סודותיו, ותנועה עולה מהאדמה כשידיים פותחות את פיו של בעל חיים. גופים מתמזגים לאחד, משקפים את האחדות והבדידות של אישה ההולכת הביתה לבד בלילה.

שמשות מרחפות מעל ומתחת, צדף מקונן בתוך אחר, בעוד גבר צועק לשמים, מהדהד את הקצב הנצחי של הגלים. צדף משתנה לאבן, נשא בהדר על גלי המערבולת, עננים מסתירים עיניים ושפתיים חתומות, ידיים מצביעות לשמיים מעל פניו הסגורות של ארכיטיפ. חץ וכדור אש מתפוצצים בצבעי הקשת, במרחב שבו השמש זורחת וצדף מרכזי משחרר נשימת יופי. הצדף הפרוש חושף אישה קטנה בפינת החדר, גלים מסתירים את דמות האישה, וראש צף בין גלים אינסופיים.

כפולה המחולקת לארבעה מציגה אישה מבצעת פעולות פשוטות: מבשלת חביתה, יושבת על האסלה, שוכבת על המיטה, יוצרת צורת ציפור עם ידיה. פרפר ושמש, צדף ותנועה מעגלית, לצד דבריו של קרישנה מורטי על מוות ושחרור, מזמינים אותנו "למות" לידוע. חולצה מסתירה פרפר בארון, עץ זית ניצב מאחורי סורגים, ואישה שוכבת על מיטה מסורגת מול טלוויזיה המציגה בת ים, נושאת חמש מאות דרקונים מהעבר. האריגה הזו של דימויים יוצרת סיפור של התבוננות עצמית ושינוי, קוראת לנו למצוא את המיוחד בתוך היומיומי.