מיכה אולמן: אשמורת ראשונה

ספר זה מכנס פרק אמנותי מוקדם ביצירתו של מיכה אולמן – רישומים מאמצע שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, ובמרכזם הסדרה רישומי מחנה אשר נוצרה בהמשכים, במהלך שמירות שעשה אולמן כחייל בתקופות של שירות מילואים. הרישומים מתארים מבנים שאפשר לזהות את צורתם כצורת בית, אך הם אינם אלא מבנים צבאיים המכסים בונקרים ומקלטים תת־קרקעיים מוקפי גדרות ותעלות עפר חפורות. צורות הבית, הבונקר והמקלט, כמו גם פעולת החפירה באדמה, הן יסודות בסיסיים באמנותו של אולמן בכלל וברישומים מוקדמים ובלתי אמצעיים אלה בפרט.

הרישומים הצנועים שלפנינו, יש בכוחם כדי ללמד על קורותיה של המחשבה האולמנית רגע לפני שזו פונה לעבר הפשטה ארכיטיפית, השתכללות מבנית, קידוד מושגי והשגבה אידאית – רגע חם, שבו היא עדיין קרובה למראה המציאות (רישום מהתבוננות), למבע רגשי (דריכות מבצעית), לחוויה אינטימית (רישום במחברת) ולעדות אישית (תיעוד בזמן ובמקום).