הטבע אינו יודע המוות

פסטלים על נייר בתוך סקטצ'בוק קנוי. ספר שנעשה במסגרת שהות אמנית בסטודיו קורה, יפן, כחלק מגוף עבודות הכולל וידיאו והצבה. צבע הפסטל לא מקובעים על הדף, (ומכסים גם את הכריכה) ואי לכך הספר מלכלך - ומתלכלך - עם כל דפדוף וכך משאיר חותם הן על הקוראת והן על הנקרא.

הדפים בספר מכילים דימויים מופשטים, שנעשו מתוך תהליך מדיטטיבי של חקירת צבעים וקווים בהשראת הסביבה הכפרית של השהות. שם הספר עצמו לקוח מתוך סיפור קצר של הסופרת האמריקאית זורה ניל הרסטון, שכתבה בכלל על החיים של השחורים האמריקאים בתחילת המאה העשרים. הציטוט, הפך בעצמו למאין מנטרה בעת העבודה על הפרויקט, שהתהווה בינות נופים פסטורליים של צלליות הרים, שדות אורז, ושקיעות מרהיבות לרקע שיאו של רצח העם בעזה. המשפט תורגם ליפנית ונכתב בתוך הספר - מילה מילה - בינות הדימויים המופשטים. מי שקורא.ת יפנית, מזהה את המילים וקוראת את משמעותן, בעוד מי שלא קורא את השפה, בקלות יכול לראות פה ציורים מופשטים בלבד.