כאלה היו

נחום גוטמן (1898–1980), היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, מן היוצרים הבולטים בעיצוב דמותה של התרבות העברית בארץ ישראל בראשית המאה ה־20. יצירתו מאופיינת בשילוב של ילדותיות, פיוטיות ואופטימיות, וברצון לתאר את החיים בארץ דרך עיניים אוהבות, צבעוניות ולעיתים נוסטלגיות.

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיר טלטש שבבסרביה (כיום מולדובה). בשנת 1905 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והמשפחה השתקעה בנווה צדק בתל אביב הקטנה. אביו, ש. בן־ציון (שמואל בן ציון גצלר), היה סופר ועיתונאי מן החלוצים של הספרות העברית החדשה.

גוטמן למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, ובמקביל החל לצייר ולפרסם איורים בעיתונות העברית. בהמשך למד אמנות בבצלאל בירושלים אצל בוריס שץ, ובהמשך בפריז ובברלין. הוא הושפע מן האמנות האירופית המודרנית, אך שמר על קול מקומי ואישי, ששאב השראה מהנוף, האנשים והאור הארץ־ישראלי.

יצירתו האמנותית מקיפה תחומים רבים: ציור, רישום, איור ספרים לילדים ולמבוגרים, פסיפסים ופסלים ציבוריים. בין עבודותיו הידועות ניתן למנות את ציוריו המתארים את תל אביב הקטנה, את עבודות הפסיפס בבית העירייה הישן של תל אביב ובבית דיזנגוף, ואת האיורים לספרים קלאסיים של ספרות הילדים העברית כגון דודי שמחה, הרפתקאות חמור שכולו תכלת, ו-שביל קליפות התפוזים.

מעבר ליצירתו החזותית היה גוטמן גם סופר אהוב. סיפוריו לילדים נחשבים לאבני יסוד בספרות העברית, בזכות השפה העשירה והדמיון המרחף שבהם. לאורך השנים זכה גוטמן בפרסים רבים, בהם פרס דיזנגוף (1938), פרס ישראל לאמנות (1978), ופרס בן-גוריון. נחום גוטמן נפטר בתל אביב בשנת 1980. מורשתו האמנותית נשמרת במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, השוכן בלב נווה צדק – סמוך לבית ילדותו.