דמעות

עבודתה של רונית קרת עוסקת בשאלה, מה יישאר כשה"יש" ייעלם. זהו ה"יש" של החיים, כפי שאנו מכירים אותם על פני כדור הארץ: הטבע על משאביו ונופיו, על שבריריותו וסכנת הכליה המאיימת עליו. זהו גם ה"יש" של האמנות: ממה היא נוצרת, וכיצד היא יכולה להגיב ליחסי האדם והטבע ולשקף אותם. המהלך שאותו מתווה קרת מראשית דרכה, מהלך ההולך ומתעצם בשנים האחרונות, עוסק במשבר האקולוגי – בקרחונים הנמסים ובטבע המשתנה בעקבות פעילות האדם – במקביל לדיאלוג שהיא מקיימת עם תולדות האמנות ועם החוויה האמנותית, על הציר שבין ציור, פיסול ומיצב, בין הדימוי הפיגורטיבי להפשטה ובין ההתנסות המיידית היומיומית למחשבה קיומית רחבה על מצב האנושות. עבודתה מתאפיינת באקספרסיביות ובחיפוש אחר מבע רוחני לצד התבוננות מעמיקה בהתרחשויות הסביבתיות. בין שמדובר בחלומות חוזרים ונשנים, במסעות למקומות מרוחקים או בעיון במחקרים מדעיים עכשוויים, קרת מנתבת את החרדות ואת הכמיהות שבבסיס הקיום לעבודות המשנות את המרחב של הצופה ומחייבות אותנו להרהר על מקומנו בעולם.