אימת הריק

״אימת הריק, הינו ספר אמנית ב-70 עותקים. בעמוד הראשון, על הפורזץ, נמצא הסיפור האודיסיאי על פנלופה, אשת אודיסאוס ועבודת הטווייה שלה, הנוצרת ונפרמת יום יום על מנת לעצור את הזמן. אגי, סבתא שלי, נכנסה ככל הנראה לאושויץ באפריל 1944, ובאוגוסט הועברה למחנה בויצנבורג/אלבה, לעבודת פרך במפעל קפוא לחלקי מטוסים. ביום חורפי אחד קראה לה חיילת האס.אס., שחיפשה אסירה עם יכולות אמנויות שתקשט כד.

כך, כמו פנלופה של אודיסיאוס, שפרמה את עבודת היום על מנת למשוך את הזמן עד שובו, בכל ערב אגי פרקה את עבודת היום על מנת שלא לסיים אותה. במהלך ימי השבעה על סבתא שלי אחי ואני מצאנו ערמות של צילומי עבודות ובהם צילומים של כדים, ככל הנראה הכדים היחידים שיצרה.

זו נקודת הפתיחה לעבודה על הספר, המכיל שני מישורים: המישור של אגי בצד הימני ובו צילומים מלימודיה באקדמיה, דיוקנאות משונים שלה, צילומי עבודות וצילומי הכדים; בוצד השמאלי, צילומים של פסל חימר לא שרוף שלי, שטפטוף מים ממזרקה הולך ומפרק אותו. המישור הזה מתקיים גם כפליפ בוק ובגלילה לאחור - הוא לא מתפרק אלא נוצר.

הפורמט הזעיר של הספר מהדהד ספרי כיס, פנקסים, שיחונים, מדריכים, הנישאים על ידי הקורא ומלווים אותו. במקביל, הבד המעודן והטבעת הפויל הופכים אותו לאובייקט יקר ערך, והכריכה הצבעונית מתכתבת עם הטרקוטה שהיתה החומר המרכזי של העבודה של סבתי.

המהדורה המיוחדת של הספר, כוללת עשרה ספרים קבורים בתוך פסל של סלע. כל סלע נבחר וסותת בקפידה. בתוכו מוטמן הספר, כך שרק שדרתו מציצה. הספר שבסלע מוטמן למשמרת או כתפילה - הבהוב אל הכותל שהינו קיר האבן האולטימטיבי - בו מוטמנות משאלות ליבנו על פתקה מזה דורות, אך גם בקריצה אל סרטי ההרפתקאות שבהם הסלע האחד, או גזע העץ האחד, הנכון, המכושף, מוסווה בין מאות אחרים שנראים בדיוק כמותו, ויש לדעת לזהות אותו, כדי לפתוח שער לעולם הבא.״

-- דנה יואלי