שביל ישראל: התהלוכה

העבודה שביל ישראל היא פרויקט משותף ורחב היקף של האמניות מרב הימן ואיילת כרמי, המתאר מסע קבוצתי לאורך שביל ישראל. זהותם של משתתפי המסע – ספק נוודים, ספק שורדים או פליטים – אינה ברורה, שכן הם אינם נושאים סימנים מוגדרים של שייכות ושל זמן. הם מתקדמים בעזרת מִתקנים משונים, המונעים את מגע כפות הרגליים בקרקע ויוצרים חוויית תנועה חריגה של ניכור בין הצועד לארץ. ההליכה הופכת לכוריאוגרפיה לוליינית ועתירת מאמץ, השאובה אם מתהלוכות קרקס ואם ממסעות צליינות של עולי רגל, העוטים מכשירי עינויים כדי להעמיד במבחן את אמנותם.

הפרויקט בוחן את הקשר הטעון עם אדמת הארץ מבעד לטקס החניכה העכשווי של הליכה בשביל ישראל, הנטוע באתוס הציוני של כיבוש הקרקע ברגליים. התהלוכה הפולחנית-מורבידית רק מחצינה את הממד המעורער, ההזוי והקיצוני של הטקס. המסע, הכרוך במאמץ גופני גדול, מעלה על הדעת טקסי חניכה גבריים וצבאיים של סיבולת גופנית ונפשית, אלא שבשיירה נוכחות בעיקר נשים בגילאים שונים, הנדמות לכוהנות או לוחמות שלוקחות חלק בצעדת מחאה. הספר מתעד את תהליך העבודה על הפרוייקט, שארך כשלוש שנים