לצלם ולשכוח

לצלם ולשכוח היא תערוכה ראשונה מסוגה במוזיאון תל אביב לאמנות. סרט דוקומנטרי מפורק לגורמיו ומורכב מחדש למיצב וידאו רב־ערוצי שבו נעים הצופים בחופשיות בחלל הגלריה. באופן מיוחד זה נפגשת תערוכת האמנות עם מדיום הקולנוע, והמוזיאון מציע את עצמו כמרחב ניסיוני לפעולות חדשות של שיתופי פעולה יצירתיים: במקרה שלפנינו פתח אבי הצילום העיתונאי בישראל, האמן מיכה בר־עם, את הארכיון שלו המקיף חמישים שנות פעילות בפני הקולנוען עטור הפרסים רן טל, והמפגש הבין־דורי הוליד סרט תעודה שכל כולו עשוי רק מתצלומי סטילס המופיעים בזה אחר זה, על רקע שיחותיהם המרגשות של טל עם מיכה וארנה בר־עם. שלוש נקודות מבט על המדינה ועל מקומה של המצלמה בתוכה, מתכנסות יחד כשרשרת של מחוות לאחור: בר־עם עושה דין וחשבון עם עצמו, עם תצלומיו ועם הישראליות הניבטת מהם; הקולנוע הדוקומנטרי של טל מתבונן על המעשה החלוצי של בר־עם ועל תודעת המשבר הנבנית בו; והמהלך האוצרותי מסתכל כעת על הפעולה הדוקומנטרית של טל כצורת מבע שבית הקולנוע הרגיל צר מהכילה.