כאשר תגדלי תבקרי גם את פה

בקיץ של סוף כיתה א׳, אמא שלי מפליגה לאיטליה, ומשם היא שולחת לי גלויות. עם הגלויות האלה אני עובדת.
כשהייתי קטנה, תמיד ניסיתי לחקות את כתב ידה. הייתי עוברת שוב ושוב על האותיות, עד שהסימנים היו עוברים לדף שמתחת. אני מגדילה את הכתב במידות שונות. האותיות הגדולות נראות לי כמו רישומי נפש. אני מרגישה את הלחץ המשתנה,את הרפיון. לכל דף בספר יש שני צדדים, כמו לגלויה. אני מניחה כמה דפים בין ניירות קופי כחולים, ועוברת על אותיות הכתב בשכבות, כמו בציור. אני משנה את מידת הלחץ שלי. בדפים העליונים צבע הדיו עז, ובדפים התחתונים, הדיו הולך ונחלש. יש משפטים ומילים שחשוב לי לכתוב, המספרים על המסע.
״אנו חוצים את גבולות איטליה״
״עשיתי מאות קילומטרים ברגל״
״היום קניתי לך ז'קט אדום יפה מאוד״
״כאשר תגדלי תבקרי גם את פה״
״כמו נסיכה״
״איזה יופי והוד מסביב״
״זוג סנדלים״
(הספר הראשון בסדרה)