While They Were Moving, They Were Moved

ספר אמנית זה אשר יצא לאור ב2015, עוסק ברבדים האינסופיים של המציאות, אותה אנו מכנים 'אמת' ומה אנחנו מחשיבים כ'סיפור אמיתי'. מה עיצב אותנו למי שאנו היום? האם מדובר בחוויות 'אמיתיות' שעברנו באופן אישי בלבד או גם כאלו שהיינו עדים להן, מקרוב או מרחוק? האם גם חוויות 'יד שניה' של צופה מהצד יכולות להוות נקודת השפעה עלינו? האם סיפורים ממקומות רחוקים ומזמנים שונים יכולים להשפיע עלינו באותו אופן כחוויה 'אמיתית' שלנו? 
הספר משלב צילומים של טבע, בתים ואסונות, המודפסים על נייר פרגמנט שקוף אשר דרכם ניתן לראות שכבה נוספת של חיתוך הנייר השחור-לבן אשר יחד מייצרים מעין מוזאיקה של זיכרון נבנה העוסק במַאֲבָק. עיבוד סצנות של סכסוכים קולקטיביים, הנייר השחור חושף נושאים דרך חללים ריקים, חתוכים ופערים. בהיפוך הדפים, הצופה מסוגל.ת לפרק ידנית ולשחזר את שכבות התמונות, הזמן, הזיכרון. 
בספר היא מנסה לשבור ולפרק רגעים לשכבות, פירוק שבדרך כלל אינו אפשרי כשאנחנו נוכחים ברגע וקולטים רק את מה שאנחנו יכולים להכיל, להבין ולפרש בזמן הווה. 
בסופו של הספר מתגלה מכתב, מתוכו בוקע קול אישי ומובחן של אדם המנסה להנכיח, באמצעות מילים כתובות, את הדהוד הספר בנפשו.את המכתב כתבה הסופרת שרה שילה, זוכת פרס ספיר לספרות בשנת 2007. הספר יצא לאור בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.