אדמה

יגאל תומרקין

1978

חמש וריאציות על נושא

בשלהי שנות ה-70 הושפעה יצירתו של תומרקין מהאמנות המושגית ומאמנות האדמה שקיבלו בהקשר המקומי משמעויות פוליטיות. בעבודותיו מתקופה זו ניכרים אלמנטים מהתרבות ומהאדריכלות המצרית, אליהן נחשף בביקורו במצרים בשנת 1977. האדמה נתפסה עבורו כמושג מיתי ונצחי המייצג את ראשית הקיום ואת סופו, הוא הגדיר את זהותו האישית דרך הטריטוריה והחומר, כפי שכתב בפתח החוברת שהוציא: "מילדות אני זוכר חולות זהובים, שמיים כחולים, ים (בת-ים)...".

החוברת ראתה אור בעקבות תערוכה בשם זהה שהתקיימה במוזיאון ישראל, ובה הוצג פיסול מודרניסטי העשוי מחול, אדמה, ברזל ועץ. בחוברת מובאים הרהוריו של תומרקין על האדמה כחומר, כטריטוריה וכסוגיה פוליטית, לצד צילומים של פסלי אדמה ורישומים.

  • עותקים: 1
  • עמודים: 24
  • סוג כריכה: כריכה רכה
  • שפות: עברית
  • מידות (בס״מ): 180x180
  • סוג הדפסה: בלט
  • שם ההוצאה: מוזיאון ישראל
  • מקום ההוצאה: ישראל
  • צילומי הספר: מגזין מעלעלת

יגאל תומרקין (2021–1933) נולד בגרמניה בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג. בהיותו בן שנתיים עלה ארצה עם אמו, שנישאה להרצל תומרקין, וממנו קיבל את שם משפחתו.
לאורך השנים עברה יצירתו תמורות רבות בטכניקות, בחומרים ובמוטיבים, מופיעים בה דימויים ליריים ומרכיבים מהתרבות האירופית הגבוהה המעומתים עם שפה אקספרסיבית. בשנת 1954 למד תומרקין פיסול אצל רודי להמן בעין הוד, וב-1955 נסע לגרמניה המזרחית. שם עבד כתפאורן ב"ברלינר אנסמבל", תיאטרונו של ברטולט ברכט, שהשפיע עליו עמוקות. בהמשך עבר לגרמניה המערבית, להולנד ולפריז, ושם החלה להתגבש תפיסתו האמנותית: הוא נחשף למודרניזם והושפע מהפוטומונטאז'ים ומהקולאז'ים של זרם הדאדא, וכן מהפיסול ומהאסמבלאז' של חוליו גונזאלס וסזאר בלדצ'יני.
בשנות ה-60 הושפע תומרקין מהפופ-ארט, עבודותיו נשאו אופי מחאתי ונעשה בהן שימוש בחומרים כגון ברזל, גרוטאות וכלי נשק, שעובדו לאסמבלאז'ים ולפסלים בעלי ממד אנטי-מלחמתי. החל משנות ה-70 החלו להופיע ביצירותיו ציטוטים מתולדות האמנות לצד דימויים השאובים מאמנות עממית פלסטינית ובדווית, ששימשו אותו למחאה פוליטית. במהלך מלחמת יום הכיפורים שימש תומרקין כצלם וככתב צבאי.