הספר החדש של אסתי הנדל, Aleph Is For Love, היה מונח על גבי שולחן העבודה שלי, משם עבר לשידה לצד המיטה, אחר כך קצת לחדר הילדים. התגלגל בתוך מרחב הבית. לפני נסיעה לחו''ל, תהיתי לעצמי אם כדאי לתת אותו כמתנה למארחים שלי, ואז הבנתי שיש דרכים רבות להתייחס לספר הזה. אין לו קהל יעד מדויק והוא נכון להרבה מצבי קריאה.
אסתי הנדל היא עורכת לשון במקצועה. אחרי שנים רבות כעורכת של טקסטים רבי מלל, היא החליטה להתמקד בעריכת שירה וספרי ילדים. הספר Aleph is for Love הוא פרויקט אישי יוצא דופן עבורה. הרעיון לכתוב את הספר, התחיל מדפדוף בספר דומה העוסק בשפה הסינית שנקרא "צ'ייניזי" (chinese + easy). הנדל, שלא התעניינה כלל בלמידת השפה הסינית נמשכה לספר דווקא בגלל הדרך שבה הוא הצליח להנגיש שפה שכל כך זרה לה. השונות הטוטאלית שבין צורות הכתב העברי לבין צורת הכתב הסיני היא ברורה, אולם אופן ההנגשה של השפה לקורא הזר, גרמה לה לא להניח לדפדף לרגע.
בשיחה על הספר היא מספרת: "העברית כל כך שונה מהאותיות הלטיניות המוכרות באופן הכתיבה, בצורה השונה, בתחביר השונה... הכל שונה! חשבתי לעצמי שגם העברית, היא כמו סינית, עבור אנשים רבים. היא יכולה לשמש מקור לסקרנות לאנשים תאבי דעת, לאנשים שבאמת שאוהבים אסתטיקה, אוהבי שפה. זו הסיבה שכתבתי את הספר באנגלית. כדי להגיע לאנשים שלא מכירים את השפה ואת האותיות אך מסוקרנים מהן."
בשלב הזה הנדל התחילה לשוטט בין חנויות הספרים השונות ולחפש בקולופון (עמוד הקרדיטים) מי אחראי על העיצוב של הספרים, שאליהם היא נמשכת במיוחד ופנתה לסטודיו של קרן וגולן גפני. הנדל הגיעה לפגישה בסטודיו בשלבים מאוד ראשוניים של כתיבה. למעט המבנה של הספר והנושאים השונים, לא היה ברור לה כיצד הוא יראה. זוג המעצבים התאהבו ברעיון של הספר, ויצקו יחד איתה רעיונות עבור המבנה והתכנים. ניכר שהעיצוב של הספר הוא אחד ממרכיביו המהותיים, עיצוב שאינו רק מעמיד את החומרים באופן אסתטי אלא ממש בונה את התוכן.
בשונה מספרים שעוצבו עד עכשיו במסגרת הסטודיו, אשר כלל הטקסטים והדימויים מגיעים מה״לקוח״, בספר זה התהליך היה שונה. גפני מספר: "התחלנו לנסות לראות איך נראה פרק, איך נראית התבנית של אות בודדת ושל כמות של אותיות. , ולאחר מכן עברנו לבדוק מה קורה לחוויה של קריאת פרק על אות מסוימת, יחד עם המקום של פרק בתוך הרצף הכולל של הדפדוף. זה היה לנו חשוב על מנת לייצר עניין ונקודות שוני מאות לאות."
בשלב זה המעצבים החליטו להציע ללוות את התוכן בשפה איורית כדי לרענן ולהפוך את התוכן לעכשווי ולייחד את הספר באופן מובהק. עינת צרפתי נבחרה לאייר את המשפט החותם של כל סימן. גפני מעיד ש"הצענו את עינת כי היא יודעת לתפוס רגעים שיש בהם איזה מין שובבות כזאת באיור. היא יודעת לקחת משפט ולתת ערך מוסף, כלומר החיבור בין קריאת המשפט והצפיה באיור, נותן עוד משהו לא צפוי."
במקביל התפתחה שפה מופשטת של צורות, שיהוו בסיס גרפי לנראות של כל אות. נהיה ברור שצריך שיטה עבור כל המרכיבים של הספר - הטקסטים, האותיות, התפתחות האות לאורך השנים, הסימן המופשט והאיורים - שתאחד אותם יחד. הנדל מתארת שיטת עבודה מתפתחת, שקושרת את האופן שבו תוכן וצורה מגיבים אחד לשני: תהליך עבודה מעגלי - הטקסט הגולמי הצריך תבנית גרפית; התבנית נוצרה ורק לאחר מכן הטקסט נערך מחדש, וקיבל תפנית ביחס אליה. אפשר להגיד שהדיאלוג בין מעצבים והיוצרת, במקרה הזה, מגדיר מחדש את תפקיד המעצב כעורך תוכן של ממש.
הנדל יצאה בקמפיין גיוס המונים שהצליח יפה. "מפליא אותי מאוד לפגוש אנשים שגדלו על העברית מדפדפים בספר ואומרים: "לא ידענו, וואו, וואו, באמת? זה מחדש לי." דברים שנראים ברורים מאליהם, התברר שהם לא." הספר רואה אור בארץ, אך נכתב באנגלית. הכוונה הראשונית של הנדל היא שהספר יגיע לקהל יעד אשר חובב את השפה העברית בחו"ל. ומצד שני, עולים שלא נולדו אל תוך השפה, שיכולים להיכנס לעומקה דרכו. קהל היעד המגוון של הספר מייצר בלבול מסוים בנוגע למיקומו על מדף הספרים. מחד, הספר הוא רב גילאי. מצד שני, יש בו נגישות שמתאימה לגילאים יחסית צעירים. "הקהל שהכי מפתיע אותי, אלו ילדים שמנסים לנחש את אופי האות ולמה ציירו אותה ככה." בהתאמה, הכניסה הנדל הם סיפורים קלילים ונגישים לכל הגילאים.
האפיון הצורני מדגיש את האופי הנגיש של ׳אלף זו אהבה׳. זה ספר שמאפשר קריאה לא רציפה: ניגשים אליו מדי פעם, מניחים, וחוזר חלילה. הגודל והתחושה הכללית נעימה להחזקה ולדפדוף. יחד עם הסקאלה הצבעונית, הספר מייצר תחושה של חום ונינוחות גדולה ביד ובעין כאחד. האתגר העיצובי של בניית מערכת צבעים שתשתנה מספיק, 22 פעמים לפחות, יוצרת תחושה דינמית. החלטה עיצובית נוספת שעיניינה אותי, היא הדגשת הגריד, שעוזרת להבין את ההיגיון של כל פרק. המעורבות של המעצבים היתה כה גדולה עד שהנדל ביקשה להוסיף את שמם על גבי הכריכה כעורכי תוכן יחד עימה. "אני באמת חושבת שיש כאן עבודה משותפת. היצירה הסופית היא תוצאה של עבודה משותפת לחלוטין."
הספר עוסק בשלושה צירים עיקריים: הלשוני, ההיסטורי-התפתחותי וביהודי-מיסטי. "המשיכה שלי לאותיות, מתחילה ביופי. ביהדות יש חשיבות לעניין של היופי - כתיבת סתם בספרי התורה, האיתור של האותיות בתגים, שנראים כמו כתר, בחג הסוכות כשזו מצוה לבחור את האתרוג המהודר ביותר או המלבוש של ספר התורה. יש משהו באסתטיקה שהיהדות מתעכבת עליה."
הספר מבקש להפנות את תשומת הלב למרכיבי הצורה שלפעמים העין שלא מתעכבת עליהם, הם עדינים ודורשים הסבר. כעם שבמהלך מאות שנים הקדיש תשומת לב רבה לקריאה של טקסט, ספר המקדש את האות העברית, מקדש בעצם את הטקסט, לא רק את התוכן אלא גם את איך שהתוכן נראה. אין ספק שהספר שם זרקור על חלק חשוב בתרבות השורשית, שאנחנו גדלים איתה מינקות.
אסתי הנדל היא עורכת לשון ושירה, החוקרת את האלפא־בית.
קרן וגולן (ילידי 1977), הם זוג מעצבים גרפיים העובדים בשותפות. בוגרים מצטיינים של המחלקה לתקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון, בעלי תואר B.Des. סטודיו קרן וגולן הוקם בשנת 2005 ומספק שירותי עיצוב בתחום המדיה המודפסת: עיצוב ספרים, קטלוגים, ספרי אמן, עיצוב גרפי לתערוכות וכד'. הסטודיו מתמקד בעיקר בתחומי האמנות, התרבות והחינוך. במקביל לעבודה מול לקוחות יוזם הסטודיו פרויקטים בתחום העיצוב והאמנות. בשנת 2007 יזם הסטודיו את מגזין A5 - מגזין אמנות עצמאי, המציג עבודות מתחום האמנות והתקשורת החזותית של יוצרים מקומיים ובינלאומיים. המגזין זוכה לחשיפה בארץ ובחו"ל, משתתף בתערוכות ובירידים בינלאומיים ומתקבל באהדה בקרב קהל ההולך ומתרחב מגיליון לגיליון.
גולן נמנה עם סגל המחלקה לתקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון, קרן מלמדת בשנקר.
