הטקסט ׳ספר/אמן: כרוניקה של התעלמות׳ מופיע שלישי בסדרת טקסטים אוצרותיים, שליוו תערוכות ספרי-אמן בארץ. זאת מתוך רצון להדהד את הידע ההיסטורי והתיאורטי שנצבר לאורך השנים במוסדות אמנות ותרבות מגוונים, ובקרב אוצרים, חוקרים ואנשי ספר. תקוותינו שהדהוד זה במרחב הוירטואלי יביא לכתיבה מחקרית וביקורתית חדשה, ולתערוכות נוספות. הטקסט פורסם לראשונה בשנת 2004 באתר מארב, ומפורסם כעת בעברית ובאנגלית באתר מדף באדיבות אוצר ויוזם האירוע, חגי שגב.
האירוע הביא יחד עשרות מוסדות לאמנות לחגיגת ספרים ראשונה מסוגה.
מן הידועות היא שאהבה לספרים, וספרי אמנות בכלל זה, היא אהבה שלעולם אינה יכולה לבוא על סיפוקה. כיוזם ואוצר אירוע "ספר/אמן" ביריד אמנות-הארץ, אם כן, לא ביקשתי אלא להעניק רגעים ספורים של אושר לחובבי האמנות הכרוכה, שיכולים היו להזדמן למתחם ברידינג שבו הוצגו במרוכז מאות ספרי אמנות וקטלוגים של תערוכות. אלה נאספו מרוב המוסדות העוסקים בהוצאה לאור של קטלוגים על אמנות ישראלית, בין אם באופן שוטף ובין אם לרגל תערוכה מיוחדת; זו היתה הפעם הראשונה שהוצג בפני הקהל הרחב אוסף כה רחב ומקיף של ספרי אמנות.
"ספר/אמן" הציע מבט רחב על העשייה האמנותית בארץ בחמש השנים האחרונות. לצד ספרים של אמנים מוכרים הוצגו ספריהם של אמנים מוכרים פחות, שהקטלוגים שפרסמו עצמאית סיפקו להם חשיפה ראשונה. לצד מוזיאונים גדולים ומוכרים נחשפו באירוע גם מוסדות פריפרליים יותר, שמבקשים להשתלב בעשייה האמנותית גם באמצעות פרסומם של קטלוגים, ובהם האוניברסיטאות והמכללות לאמנות, הגלריות העירוניות ובתי-האמנים.
צילום באדיבות חגי שגב.
טענה שגורה היא שתיעוד האמנות הישראלית לוקה בחסר. שגורה ומבוססת, שהרי מספרם של ספרי העיון ושל הסקירות ההיסטוריות דל במידה המותירה כל מי שמחפש מידע מסכם על התחום אובד עצות וחסר אונים. אחת המטרות של "ספר/אמן" היתה גם לעורר עניין, שאולי יביא בעתיד לקימומו של התחום החשוב הזה. הרי התיעוד והשימור הם גם בסיס ליצירה חדשה, וההיסטוריה היא גם מאגר של רעיונות, של תופעות וזרמים שאפשר להגיב אליהם לכאן או לכאן; אובדן המידע והיעדר התיעוד מחייבים פעולה בחלל כמעט ריק.
ניתן אף לטעון, כי רבים מן היוצרים הישראלים חשים זיקה רבה יותר ליצירה המערבית שאינה מקומית פשוט משום שמרבית מקורות המידע הזמינים להם (ספרים,קטלוגים, כתבי-עת) מיובאים לכאן. ליוצרים מקומיים אין כמעט מקורות מידע או רפרנטים לוקאליים, ודלות המידע על האמנות המקומית אף גורמת לכך שמוסדות אקדמיים אינם מאפשרים מחקר מתקדם על אודותיה, שהרי מחקר כזה אמור להתבסס על המסמכים החסרים הללו. אנחנו נכנסים למעגל שקשה לצאת ממנו.
אם נבחן את היקף הפרסומים, נדמה כי מבחינה מספרית קיים כאן עושר של ממש; באירוע "ספר/אמן" לבדו הוצגו למעלה מ-300 כותרים שונים, שהם רק חלק מהמכלול. המספר, עם זאת, אינו המדד היחיד שעלינו לקחת בחשבון. גם איכות התכנים משמעותית – אך מרבית הקטלוגים מסתפקים בקטעי טקסט קצרים, שאינם מאפשרים ניתוח מעמיק, ומציעים רק מבוא חטוף על אודות התערוכות המוצגות בהם, ללא מבט מקיף על התפתחותם של האמן ושל יצירתו, וללא בחינה של נושאי רוחב ביצירתו של האמן וביצירתם של אחרים. רק מונוגרפיות בודדות רואות כאן לאור, רובן בהוצאות המוזיאונים של תל-אביב וירושלים. יש לשאוף לכך שגם מוסדות אחרים יוציאו לאור מונוגרפיות – ולא רק של אמנים מבוגרים.
צמצום זה של מחקרים מקיפים מקשה אף על טיפוח הדור הצעיר של כותבים. התמצות הרעיוני והמושגי אינו מאפשר פיתוח של דיאלוג אמיתי בין חוקרים ואוצרים ובין האמנים היוצרים, ואילו מיומנויות הכתיבה אינן מפותחות דיין, היות ואין להן דרישה מצד המוסדות. ההעדר הזה גורם כבר עתה, ואין ספק שימשיך ויגרום גם בעתיד, לחסר בתיעוד התהליכים המשפיעים כיום על היצירה המקומית; חוקר המבקש לבדוק נתונים בסיסיים על אודות יוצרים מתקופות קודמות ביצירה הישראלית מוצא עצמו כמעט ללא מקורות פרט לכתבות העיתונות, המוגבלות מעצם טבען בהיקף המידע שהן מעבירות.
צילום באדיבות חגי שגב.
התקציבים המוגבלים המופנים להפקת הפרסומים פוגעים גם בתחום עיצובם של הספרים, ומניבים אחידות וקונפורמיזם עיצובי. רק בספרים בודדים ניכרת מחשבה עיצובית מקורית, שלא לומר קונספט עיצובי חדשני. השוואה לספרי האמנות הזרים מעלה נחיתות מצערת, ולא משום שאין כאן אנשי עיצוב מיומנים ומוכשרים, אלא משום שאין די במשאבים המופנים לאספקט זה בהפקת הספר.
"ספר/אמן" בא להבהיר גם את חשיבותו של המסחר בספרי אמנות, מקוריים וזרים כאחת. רק חנויות בודדות בארץ מחזיקות ומוכרות ספרי אמנות. החנויות במוזיאון תל-אביב ובמוזיאון ישראל – שתי החנויות המרכזיות, לענייננו – מציעות למכירה את פרסומי המוסדות שבהם הן פועלות. ההוצאות הכספיות הגדולות והיקף המכירות המצומצם אינם מאפשרים למוזיאונים אחרים להפעיל חנויות משלהם, ורשתות הספרים הארציות מציגות מדורים מצומצמים של ספרי אמנות; לרוב יימצאו באלה רק ספרי אמנות בינלאומית קלאסית ופופולרית (מיכאלאנג'לו, שאגאל, דאלי).
חובב האמנות המתעניין באמן מקומי לא ימצא את מבוקשו – אלא אם הוא עיתונאי אמנות, איש מקצוע או ידיד המשפחה, שאז יזכה בקטלוג חינם בערב הפתיחה. מי שמבקש יפה, אם כן, מקבל בחינם – ורק המקבל בחינם מודע לקיומם של הפרסומים. הרגלי רכישה של ספרי אמנות מקוריים אינם מתפתחים, והדבר מונע את פיתוחו של התחום כולו. רק יידוע של קהל הרוכשים הפוטנציאלי יאפשר את הרחבתו, ויעודד את המוסדות השונים לפרסם ספרי אמנות ולהגדיל את המשאבים המושקעים בהם, וזאת בידיעה שההוצאה הכרוכה בכך אינה רק סעיף בחשבון יחסי-הציבור, אלא הוצאה שהכנסה בצדה.
הצלחת התצוגה והמכירה ב"ספר/אמן" מוכיחה כי העניין בקרב הציבור גדול. צריך רק למצוא את האופן הנכון ליידע אותו ולהתקרב אליו.
חגי שגב הוא אוצר ויוצר תוכן תרבותי, בעיקר תערוכות אמנות עכשווית באמנות ישראלית ואירופאית; יועץ מוזיאלי למוסדות היסטוריה, עיצוב ואדריכלות. בעל ניסיון של 30 שנה ואוצרות של למעלה ממאתיים תערוכות. כותב מאמרים, מחקרים ומאמרי ביקורת על אמנות ישראלית ובין-לאומית. מרצה ויועץ בתחומי של אוצרות ומוזיאולוגיה. כיום מנהל את הגלריה ומרכז התרבות של קרן האמנות של דינה רקנאטי, בהרצליה.
