מדור ׳לפי הספר׳ מזמין מעצבות ומעצבים לשתף בתהליכים של יצירת ספרים שהם אמנות. כל מעצב.ת מזמין.ה את הקולגה הבא.ה למדור.
צילום: יוליה הסטינג.
מי את.ה?
קובי בן-עזרי, מעצב גרפי, חי ועובד בציריך, שוויץ. מעצב בעיקר ספרים בתחום האמנות, עיצוב, ארכיטקטורה וצילום, עבור הוצאות בינלאומיות, מוזיאונים, גלריות ואמנים. יליד ירושלים, בוגר בצלאל, אב לשניים. בעל הסטודיו Kobi Benezri Studio.
איך הגעת לעולם העיצוב, וביחוד לעולם עיצוב הספרים?
ילד שמצייר ומאייר כל היום. חוגי אמנות באגף הנוער במוזיאון ישראל. בנעוריי התרכזתי בנגינה ובמשך שנים הייתי בטוח שאלך ללמוד מוזיקה, וכשהגיעה העת להחליט נאלצתי להשלים עם העובדה שאני לא מספיק טוב וכך חזרתי ל׳עיסוק׳ המקורי. משום מה טיפוגרפיה תמיד עוררה בי עניין וכשהגעתי לבצלאל היה לי ברור שזה הכיוון שאליו אני הולך - דפוס וטיפוגרפיה. בשנים הראשונות הרגשתי שאני מקבל כלים מאוד איכותיים מהמרצים לטיפוגרפיה (ֿעדי שטרן, אבי אייזנשטיין, שרי ארנון), כמו כן צורת החשיבה וגישתי לאמנות הושפעו רבות מקורסים שלקחתי אצל מוטי מזרחי והילה לולו לין. בשנת הלימודים השלישית יצאתי לתכנית חילופי סטודנטים בבית הספר לאמנות קופר יוניון בניו יורק. במהלך הסמסטר שם לקחתי קורס בשם Publication Design שהשאיר עלי חותם עמוק שעד היום משפיע על גישתי לעיצוב ספרים.
האוזר & וירט׳, 2024.
מהו הספר שהכי איתגר אותך לעצב ולמה?
הספר Atlas of Furniture Design שעיצבתי עבור מוזיאון העיצוב של vitra היה פרוייקט לא פשוט. זה החל כתחרות שהוזמנתי אליה יחד עם עוד ארבעה מעצבים אחרים. הספר התעתד להקיף מעל 200 שנות עיצוב רהיטים מהמאה ה-18 ועד היום, הבריף כלל מספר רחב של אלמנטים: עימוד טקסטים היסטוריים, הצגתם של אובייקטים מהאוסף של vitra עם רמות פירוט שונות, אינדקסים עצומים, שורה ארוכה של נתונים על סגנונות ותנועות באמנות ובעיצוב, וסטטיסטיקות שיועדו להצגה באמצעות אינפוגרפיקה. האתגר היה להגיש קונספט שמארגן את המכלול הרחב הזה, כך שבעצם התפקיד היה להיכנס יותר לנעלים של עורך, לפני שאני בכלל מתחיל לחשוב על הצד הויזואלי. ההצעה שהגשתי היתה מערכת שמפשטת את הניווט בספר העצום הזה (1,024 עמודים) באופן אבסטרקטי שגם מאפשר שימוש באלמנטים החזותיים המופיעים בתצורות שונות בכל חלק בספר. ההצעה שלי זכתה בתחרות ואז התחיל תהליך שארך קרוב לשבע שנים עד שהספר הושלם.
מוזיאון העיצוב ויטרה.
ספר על פרוייקט שהוביל אותך למקומות לא צפויים?
הספר שעיצבתי עבור השף רנה רדצפי ממסעדת Noma בקופנהאגן הגיע למקומות בלתי צפויים. גם כאן לא היה קו בין מעצב לעורך והמבנה הבלתי שגרתי שהצעתי היה הדבר שנתן לספר את הטון הייחודי שלו. אבל נראה לי שדווקא הספר Ametria שעיצבתי עבור קרן האמנות Deste באתונה הגיע לתוצאה מאוד מפתיעה. פה היה שילוב של תערוכה עם קונספט ייחודי והצגת התוכן באופן שונה מהרגיל שפגש התנסות טכנית מאוד מעניינת עם בית הדפוס.
הספר הוא בעצם קטלוג לתערוכה שכללה עבודות מתוך האוסף של Deste שכולו אמנות עכשווית, יחד עם חפצים עתיקים מתוך האוסף של מוזיאון Benaki באתונה שעוסק בכלל באמנות הליניסטית. התערוכה טישטשה את הגבול בין העתיק לעכשווי והייתה בנוייה כמו סוג של מבוך חשוך שבו המבקר כמעט מתבקש ללכת לאיבוד. העבודות הוצגו על אדני תצוגה שחורים שהוארו מלמטה. הספר הינו בעצם אובייקט שחור ה״מואר״ מלמטה והעבודות בפנים מוצגות באופן שמתחקה לשיטוט בתערוכה.
ספר חלום: אובייקט מדופדף שעוד לא עיצבת והיית מאוד רוצה לעשות?
אף פעם לא חשבתי על זה. תמיד חלמתי ליצור ספר עם תוכן משלי, שהוא יותר כמו התנסות בדפוס. מין שיתוף פעולה ישיר עם המפעיל של המכונה - ניסוי וטעייה בחומרים שונים שהופך את המדיום עצמו לתוכן. אבל אולי זה פריווילגי מדי.
ספר שהוא השראה - מארון הספרים שלך?
כשחייתי בניו יורק מצאתי ברחוב ספר בכריכת קשה מעור בצבע שחור ללא כל כיתוב. פתחתי את הספר ועל הכריכה הפנימית הייתה תוית של היצרן - לא הוצאה לאור, אלא יצרן של ספרי סקיצות ואוגדנים. המשכתי לדפדף וראיתי כל מיני רישומים ותמונות שנראו מודבקות בנייר דבק על גבי הדפים שהודבקו אחד לשני כדי ליצור קיפולים.
לא הבנתי על מה אני מסתכל ואז זיהיתי עבודה מפורסמת של מרסל דושאן בשם Étant donnés והבנתי שזו בעצם רפרודוקציה (פקסימיליה) של ספר ההכנה שלו לעבודה הזו, עם כל הסקיצות, צילומי הנסיון וההערות שלו. זה היה בהוצאת מוזיאון פילדלפיה לאמנות בו הוצגה העבודה בשנות השמונים, וההפקה הייתה כל כך משכנעת שזה פשוט הפיל אותי. פריט דפוס נוסף שנמצא אצלי על המדף הוא ספר טלפונים בריטי בשם Kelly’s Directory של מחוז Hastings באנגליה שאותו קיבלה במתנה אישתי מהמעצב אלן פלטשר שבין היתר הקים את פנטגרם.
הספר, בפורמט קטן ובכריכה קשה הוא מעין דפי זהב מקומי והוא מוצף מכל עבר במודעות טיפוגרפיות, וכשאני אומר מכל עבר אני מתכוון שגם הכריכה הקדמית, האחורית, הפנימית, וכל ארבעת הדפנות (כולל קצות הדפים) הם חגיגה טיפוגרפית. בתוך הספר אין פיסת נדל״ן אחת שלא מכוסה במודעה טיפוגרפית. הספר הזה היה ההשראה לספר שעיצבתי בשם Where Chefs Eat - כחלק מהבריף קיבלתי מהמו״ל רשימה שהיא מעיין דף מסרים שאליו התבקשתי להתייחס כשאני מעצב את הספר בכדי להבין את קהל היעד. החלטתי לקחת את הרשימה בכללותה ופשוט להפציץ את הספר בטיפוגרפיה כמו ב-Kelly’s Directory. זה היה אחד הפרוייקטים האהובים עלי: +700 עמודים של טיפוגרפיה ומפות רק בצבע אחד.
המלצה על ספר שלא את עיצבת?
בערך כל ספר של ברונו מונארי (Bruno Munari). יותר לאחרונה, הספר Bruce Nauman: The True Artist שעיצבה יוליה הסטינג (גילוי נאות: זוגתי).
מה היית ממליץ לאמן שנמצא בתחילת תהליך של יצירת ספר?
לאמן או אמנית הנמצאים בתחילת תהליך יצירת ספר הייתי ממליץ למצוא מעצב או מעצבת בהם הם בוטחים ולסמוך עליהם, לפתח איתם דיאלוג חי בראש פתוח, גם על האמנות וגם על תהליך העיצוב. הייתי ממליץ לא להתייחס לספר רק כאל כלי להצגת האמנות, אלא כאובייקט שהוא בעצם שיקוף של התוכן.
איך אתה בוחר/יוצר גופן/משפחת גופנים עבור פרוייקט מדופדף?
לעיתים קרובות אני מפתח גופנים עבור פרוייקטים ספציפיים, ללא כל כוונה להפוך אותם מסחריים. לראייתי זה כמו ליצור לעצמי כלי עבודה שנוח לי לעבוד איתו. זה לא איזה תהליך שאני מחוייב אליו באדיקות וברוב הפרוייקטים שלי אני משתמש בגופנים קיימים - בדרך כלל אני נמשך לדברים צנועים ולא נוצצים מדי. ישנו סוג של Garamond שפיתחתי לעצמי במשך השנים ועם כל פרוייקט מודפס אני עושה לו מקצה שיפורים ומלטש אותו יותר. אמנם קיימים עשרות סוגים של Garamond, אבל רציתי ליצור גרסה עם פרופורציה מאוד ספציפית שמתאימה ונוחה לי מאוד.
איך אתה ניגש לבחירת חומריות לפרוייקט מדופדף?
אני מנסה לשאוב השראה מהתוכן, למצוא חומר או טכניקה או פתרון טיפוגרפי שמספרים לקורא מי ומה הם האמנית או הארכיטקט שעליהם הספר. אני מתייחס לכל חלק בספר (פורמט, כריכה, שידרה, פורזץ, רצועות קצה וכו׳) לא כאלמנט גנרי, אלא כפרט אינהרנטי לייצוג הפנים מבחוץ. זה יכול להיות מרכיב קטן ושולי שהקורא מגלה במקריות. למרבה המזל יצא לי לשתף פעולה עם אשת הפקה מופלאה שיודעת לייצר כמעט כל דבר, לא משנה כמה מסובך או מוגזם זה יהיה. אני עובד עם יצרני נייר אירופאיים ויפניים וזה נותן לי מכלול די רחב של חומרים.
מעצב / חנות / הוצאת ספרים שאנחנו חייבים להכיר בחו״ל!
החנויות שבהן אני מוצא הכי הרבה השראה הם בדרך כלל חנויות לספרים ישנים / יד שנייה. באירופה יש הרבה שווקים וחנויות קטנות וגדולות מהסוג הזה. אני מוצא שם כל מיני טכניקות דפוס וכריכה ישנות ונשכחות שיכולות לחזור לחיים בטכנולוגיה מודרנית. אני מאוד אוהב את השילוב הזה לא מפני שזו חגיגה של הישן לעומת החדש, אלא מפני יש שם צורות חשיבה שכבר לא קיימות כי עם השנים נמצאו להן תחלופות שמישות ויעילות יותר ואפשר להפוך אותן לכלי בשימוש התוכן.
ספר על פרוייקט מעניין שאתה עובד עליו בימים אלו?
אני עובד כרגע על ספר על הווילה האימפריאליסטית של Katsura בקיוטו. סדרת ספרי Contemporary Masters על פי מדיום של אמנים עכשוויים.
קובי בן-עזרי, חי ועובד בציריך, שוויץ. למד תקשורת חזותית באקדמיה לאמנויות ועיצוב בצלאל בירושלים, ובבית הספר לאמנות קופר יוניון בניו יורק. בשנת 2004 הוא הפך למנהל האמנותי של מגזין I.D, ובמהלך עבודתו שם עיצב מחדש את המגזין. בשנת 2006, הקים סטודיו משלו בניו יורק, אשר מתמקד בספרים, מאמרי עריכה, דפוס, תאגיד ועיצוב אתרים. הוא עיצב ספרים עבור מוזיאון ויטרה לעיצוב, מוזיאון ויטני לאמנות, מוזיאון Schaulager, הוצאת Phaidon Press, מוציאים לאור Hauser & Wirth , כמו גם Steidl Verlag, Diogenes Verlag, וקרן DESTE. הגופנים שלו רואים אור דרך Lineto ונמצאים בשימוש ברחבי העולם.
