ורדית גרוס: הי נעמי ואמיתי, איזה כיף לשבת פה אתכם לא לצרכי עבודה, אחרי שבמשך כל כך הרבה זמן כל הפגישות שלנו היו בכובע המקצועי שלכם בתור המעצבים של אתר מדף. די מדהים כמה זמן רק דיברנו עליו וחלמנו עליו, ותראו – פתאום הוא הולך לבד.
אמיתי גלעד: זה באמת מרגש שהאתר הוא עכשיו דבר בעולם. עבדנו עליו המון זמן, ומאז שהוא עלה אני מקבל המון תגובות טובות עליו, בעיקר מאמנים. נראה לי שאמנים מרגישים שהוא נעשה בשבילם.
הוא באמת נעשה בשבילם ובשביל הספרים שלהם. בעצם האתגר המרכזי של האתר היה להעביר משהו מהתחושה והקסם של ספרי אמן, שהם כעקרון דבר מוחשי בעולם האמיתי. רוצים לספר על הדרך שבחרתם להתמודד עם זה?
נעמי גיגר: כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט חשבנו הרבה על זה שספר, חוץ מזה שהוא מאד חומרי, יש לו גם קצב, ויש בו משהו מאד אינטימי. חשבנו איך לבטא את זה, והבנו שמאחר שהצילומים המצוינים של הספרים, שיאיר (מיוחס) מצלם לאתר עם היד המעלעלת של שירז (גרינבאום), מצליחים בצורה הכי טובה לתפוס את החומריות והנפח, הם צריכים לקבל פוקוס מרכזי. ההחלטה הזו גררה רצף של החלטות – מלשים את הצילומים בפרונט, דרך זה שאפשר יהיה להסתכל עליהם בקנה מידה משתנה. רצינו להעביר את התחושה של הדפדוף דרך אלמנט מאד חי ודיגיטלי.
אג: הרבה פעמים כשרוצים לקיים על מסך את הפעולה המקבילה לדפדוף בספר, מכניסים גלילה אופקית, לרוחב המסך, שצריך לגרור הצידה. אבל זה תרגום לא נכון, זה לא נח. המקבילה לדפדוף בעמוד ברשת היא פשוט גלילה אנכית עם עכבר או טראקפד. כל מדיום והדפדוף שלו.
נג: הניסיון היה לחשוב איך להכניס אינטימיות, חום, כבוד לחומרי הגלם וחווית קריאה עשירה. כשנכנסים לתוך כל ספר באתר אפשר לבחור איך לקרוא אותו. אפשר להסתכל על הטקסט והדימויים יחד, אפשר להסתכל על הדימויים בגדול והטקסט נגלל בנפרד, קצת כמו בחוויה של דפדוף בספר אמיתי – שאפשר בהתחלה לדפדף בלי לקרוא ואחר כך להעמיק בטקסט.
אג: במקום לשים לדוגמא את כל האימג'ים בענק ואז מתחתיו טקסט, או אימג'ים משובצים לאורך הטקסט כמו בכתבת טור בעיתונות הדיגיטלית.
נג: כן, מתוך חשיבה שהטקסט והאימג'ים צריכים להיות באותה היררכיה.
אג: האתר מציע כמה סוגי קריאה בעצם. קודם הדפדוף ואז הקריאה המעמיקה, או מיד לקרוא. באמצע כל עמוד יש גבול אמצעי נגרר שמשנה את הגודל של אחד הצדדים על חשבון השני, והקורא יכול להחליט אם הוא רוצה יותר טקסט או יותר תמונות, ולהגדיל את הצד שמעניין אותו.
יום צילום במשכן לאמנות עין-חרוד.
צילום: שירז גרינבאום.
יום צילום ביריד הספרים של ארטפורט 2022.
צילום: שירז גרינבאום.
ההגדלה הזו מאפשרת בעצם לראות פרטים בספר שאולי לא היינו רואים אחרת. כמו בפרויקט סריקת האמנות של גוגל, שאפשר לראות ציורי שמן יותר מקרוב משהיית יכול במציאות.
נג: באופן מודע החלטנו לא להתמודד עם השאלה של הגודל האמיתי של הספרים, המקום היחיד באתר שאפשר להבין בו חלקית את קנה המידה הוא בצילומים שיש בהם כפות ידיים. בחרנו להינות מהיתרונות של הפלטפורמה הדיגיטלית, וזו באמת הזדמנות לראות בגדול ומקרוב גם ספרים קטנים.
אחד האתגרים באתר היה שיש בו שני חלקים קרובים אבל נפרדים – אינדקס ומגזין. באנו אליכם עם זה כאתגר עיצובי אבל בעצם זו היתה שאלה מהותית לגבי מה האתר רוצה להיות.
נג: עיצוב הוא לא רק פתרון אסתטי. ככל שהעיצוב מתחיל בשלב מוקדם יותר של הפרויקט, הוא מצליח יותר. זה אפילו קודם לשלב של החלטות סביב ארכיטקטורת המידע, הפרויקט מתחיל בשלב מגדירים את הקונספט/הבריף. השיח בין המעצב ללקוח יכול להשפיע על הבריף עצמו, ויכול להוליד הבנה עמוקה יותר של המטרה והצרכים. הוא קודם להחלטות על מבנה, אפיון ועיצוב.
ב׳מדף׳ הרגשנו שהמחשבה היתה משותפת – היתה המון תקשורת על מה זה הדבר. כאן למשל היה רגע מפתח במפגש בין שני הגופים – המגזין והאינדקס, שזה בעצם גם המפגש בין מגזין מעלעלת וארטפורט, והבנו שכל אחד יקבל את המקום שלו. ההפרדה בין האינדקס והמגזין, עזרה לנו לעצב, לתת לאתר את הגריד המרכזי. זה נראה מובן מאליו כשפוגשים את האתר עכשיו אבל זה יכול היה ללכת לכיוונים שונים.
אג: כן, הגבול הנגרר הפך לאלמנט ויזואלי מורגש ולסימן היכר של האתר. מרגע שהבנו שהוא חשוב לחלוקה זו כבר היתה החלטה להמשיך אותו בכל מקום. לדוגמא בעמוד ההמלצות, שאין בו באמת צורך פרקטי שם, אבל זו טוטאליות שנותנת זהות. וזהות היא גם צורך פרקטי.
נג: במקרה של מדף צריך לציין שזה פרויקט בקנה מידה ענק שהרים צוות קטן של אנשים עם מחויבות ודרייב גדול לאתר ולחומרים שלו – עורכות, מפיקות, צלם. והמפתחים - מאיר סדן וניר שקד, היו לגמרי מחוייבים לגרום לו לקרות כמו שחלמנו אותו. ההחלטה לפתח עמוד עם חמישה סליידרים זזים – במקום שהמפתחים יגידו זה קשה ועדיף שלא, הם אמרו - טוב, זה קשה אבל ננסה לפתור את זה.
אג: נראה שרוב המפתחים היו אומרים לזה לא, אבל מאיר חיבק את הרעיון.
אגב זהות, הבחירה בסופו של דבר היתה ללכת על מינימום עיצוב. אפילו בלוגו.
נג: מאחר שהיה לנו חומר גלם טוב, של ספרי אמן יפים וצילומים מעולים שלהם - הבנו שהעיצוב צריך להיות יחסית שקט. זה אתר שנותן את מקסימום מקום לתוכן.
אג: אני זוכר סשן שממש נאבקנו בלעשות לוגו לפרויקט. לוגו יפה, כמו איזה יהלום, לוגו שמקבל את התפקיד של הפרונט. אבל הפרויקט דחה מעליו כל ניסיון כזה. בסוף החלטנו לכתוב את השם של האתר בפונט (מסדה של מיכל סהר), והוספנו לו את אלמנט ההפרדה שמלווה את האתר.
למה הכוונה שהוא דחה אותו ממנו?
אג: האתר הספציפי הזה הוא מיכל שצריך להיות שקט ולתת לתוכן להוביל. וכל החלטה שניסתה להתנגד לזה הרגישה לא טובה.
יוצא לכם לחזור לאתר עכשיו, אחרי שגמרתם לעבוד עליו?
נג: אני נכנסת לאתר הרבה, כשאני מחפשת מידע על ספר או על אמן. זה ממש כלי עבודה.
אג: זו כמו תעודת זהות עם פרטים חשובים. היתה לי גם חוויה שלא צפיתי - עבדתי על האתר עם צילומים ששלחתם לנו, ואחר כך פגשתי ספר שהכרתי רק מהאתר - במציאות. זה היה כמו לפגוש איזה סלב ברחוב.
אני אוהבת לחשוב על ספרי אמן כעל סלבז! ואולי באמת רגע נחזור אליהם - דיברנו על העיצוב של מדף שהוא אתר ספרים, אבל נעמי את גם מעצבת הרבה ספרי אמן.
נג: נכון, אבל לאחרונה אני דוקא בוחרת לעצב פחות ספרים. עיצוב של ספר אמן זה פרויקט שדורש את רמת האינטימיות הכי גבוהה שיש. זה הרבה מעבר לשיח של איך לעצב ולתת צורה לדברים - זה מפגש בין שני אנשים עם רגישות חזותית מאד גבוהה. כמעצבת נדרש שם סוג של זום-אין כדי להבין את הדברים שלא מנוסחים במילים – את הטמפרמנט אל האמן, את הקצב שלו, ומצד שני לעשות זום-אאוט ולהתרחק כדי להבין איך לעטוף אותו גרפית. זה תהליך שמעבר לזמן הארוך שהוא לוקח, (לפחות שנה), הוא גם דורש, לפחות עבורי, המון משאבים רגשיים. אז אני בוחרת רק מעט פרויקטים.
רוב הפעמים יוצאת מהתהליך הארוך והקרוב הזה חברות?
נג: כן, אבל לא תמיד. ויש גם מצב הפוך כמובן.
זה מפתיע אתכם שאנשים עדיין מוציאים ספרים בעידן שהוא כל כך דיגיטלי?
נג: אומרים שאנחנו העידן הראשון שעוסק בניסיון להוריד את כמות האינפורמציה שאנחנו נחשפים אליה. דווקא בתוך העודפות הזו יש משהו במיכל של ספר, שמאפשר לקטוע את הרצף של הזמן והאינפורמציה. מיכל סגור שמתחיל ונגמר ברגע מסוים, סוג של קפסולת זמן וידע, וזה משהו שבעיני אי אפשר להחליף.
כן, יצרנו ביחד בעצם ספריה גדולה. שירז פעם אמרה שזה כמו ״להרים רשת שהיתה בלתי נראית, של קהילה גדולה שלוקחים בה חלק אמנים, מעצבים, בעלי מלאכה, אוצרים, קהל קוראים - הקהילה שמייצרת ספרי אמן.ית״. עכשיו אפשר לראות איזה ספרים השפיעו על איזה אמן, ללכת לאחור ולקבל השראה. מפרספקטיבה של מעצבים, מה מעניין אתכם לחפש בספריה?
נג: אני תמיד בודקת מי עיצב את הספר. כבנאדם רגיל :) אני מוצאת שזה מקור מידע עשיר שיש בו חתך מעניין של התרבות המקומית, מעבר למידע על הספרים עצמם אני מחפשת מידע על אמנים, תערוכות, מגמות, נושאים ספציפיים ועוד.
כמו שאמרת נעמי, ספר אמן היא פעולת העמקה, שדורשת השתהות. מהניסיון שלכם, מתי כדאי לאמנים להתחיל לעשות ספרים? ואיך להתייחס לתהליך? זו שאלה גדולה, אז אפשר לענות עליה בראשי פרקים : )
נג: כשיש רצון חזק ויש מה להגיד.
נסיים במסורת של המגזין שהתחילה עוד ב׳מעלעלת׳, ונשאל שתי שאלות שתמיד מופיעות. הראשונה היא ״לעשות ספר זה כמו״…
נג: חלום שמנסים להתקדם בהליכה בתוך מים עמוקים.
והשניה, איזה ספר לצרף לאתר (שעדיין לא נמצא בו!)?
נג: כל הספרים שנמצאים על המדף הפיזי שלי בסטודיו מופיעים כבר כאן. איזה כיף!
״לקחנו את העובדה שיש שני גופים ושני סוגי תוכן כדי למנף את החלוקה הזו למרכז האתר. לא מתחילים במגזין ואז מגלים את האינדקס או להיפך. ההחלטה היתה לשים את שני הדברים במקסימום בפרונט.״
״אני זוכר סשן שממש נאבקנו בלעשות לוגו לפרויקט. לוגו יפה, כמו איזה יהלום, לוגו שמקבל את התפקיד של הפרונט. אבל הפרויקט דחה מעליו כל ניסיון כזה. בסוף החלטנו לכתוב את השם של האתר בפונט (מסדה של מיכל סהר), והוספנו לו את אלמנט ההפרדה שמלווה את האתר.״
