לעצב כדי לספר

מדור ׳לעצב כדי לספר׳ מזמין מעצבות ומעצבים לשתף בתהליכים של יצירת ספרים שהם אמנות. כל מעצב.ת מזמין.ה את הקולגה הבא.ה למדור.

מי את?

אני נועה שורץ, מעצבת גרפית בוגרת בצלאל המתמחה בעיצוב ספרים לאמנות, עיצוב ותרבות. אני פועלת בתחום למעלה מ־20 שנים כבעלת סטודיו עצמאי בתל־אביב. בין השנים 2014-2010 עמדתי בראש המחלקה לעיצוב גרפי בסטודיו של המעצב הבינלאומי רון ארד בלונדון ובמהלך עבודתי שם זכיתי פרס ההצטיינות TDC Tokyo עבור קטלוג התערוכה In Reverse של רון ארד (2014) ופרס ההצטיינות TDC New York על עיצוב לוגו ל־Onion House - בית מודולרי (2012) אשר עוצב ע״י המחלקה לארכיטקטורה בסטודיו. 

איך הגעת לעולם העיצוב, וביחוד לעולם עיצוב הספרים?

כשהייתי בכיתה ו׳ אמא שלי עשתה הסבת מקצוע לאדריכלות, מה ששינה את הספרייה הבייתית והטיולים המשפחתיים. אני עדיין יכולה להזכר בפעם הראשונה שהייתי בגוגנהיים ואת התחושה שעברה לי בגוף. 

מאז ומעולם הייתי תולעת ספרים אבל בעצם עד פרויקט הגמר בבצלאל, בסוף שנה ד׳, לא עיצבתי ספרים. בפרויקט הגמר החלטתי לעצב שלושה ספרים לשלושה אנשים שונים כשהתמה שהנחתה אותי הייתה איך בעצם מעצבים ספר לאדם אחד ספציפי. עקרון זה מלווה אותי עד היום ולכן כל ספר בעיצובי יקבל מראה וזהות אחרת לגמרי בהתאם לתערוכה, לאמן או לנושא העומד מולי. כך למשל עוצב הלוגו לתערוכה של ג׳קומטי (מוזיאון תל־אביב) בעברית תוך כדי מחשבה על פסלו של האמן ״האישה ההולכת״ (האות ג׳). על עיצוב זה קיבלתי את פרס TDC Tokyo (2024).

 מהו הספר שהכי איתגר אותך לעצב ולמה?

אחד הספרים היותר מאתגרים שעיצבתי היה לאמן והקדר דניאל דייויס. עדינה בר און (אמנית המייצג ואלמנתו של דני) פנתה עלי בבקשה לעצב את הספר כעשור לאחר מותו. בעצם למדתי את הדברים תוך כדי תנועה וניסיתי לפענח את האמן הורסטילי והמוכשר הזה דרך עדינה, הטקסטים שכתב והעבודות שיצר. התחלנו לעבוד על הספר קצת לפני המלחמה, ללא אוצר לתערוכה או דד ליין ולקח זמן לפענח את דמותו המורכבת של דני ועבודותיו. בשלב מסויים הצטרפה לפרוייקט הצלמת הנהדרת רוני כנעני שצילמה ברגישות ובאהבה רבה את העבודות. 

ספרי קצת על ההחלטות העיצוביות בספר הזה - גופנים, צבעים, צורות וכו׳?

הפורמט הגיע בעצם מגודל העבודות העצומות תוך כדי שמירה על הסקייל מעבודה לעבודה לאורך הדפדוף. מהתבוננות בעבודות הבנתי שלא יתכן שנצלם רק זווית אחת של הכלי/כד כיוון שמכל זווית העבודה משתנה. לכן החלטתי לייצר דפדפוף שבו דף שמאל מראה צד אחד של העבודה וברגע שמעבירים את הדף אז נראה את זווית אחרת או צד שני של אותו כלי/כד.

בין לבין הדפים הגדולים ישנם דפים קטנים יותר על נייר נטול עץ ובהם ניתן למצוא את הטקסטים שדני כתב שעסקו בהרמוניה, איזון ובכתבים ורעיונות מהתלמוד. בדפים הקטנים הללו ניתן גם למצוא עבודות של נגזרות נייר עדינות ויפהפיות שדני גזר, הדביק וצבע - עבודות כמעט בלתי אפשריות בשברירותן. הבידול בין שני סוגי וגדלי הנייר איפשרו לי גם ליצור בידול נכון בין עבודות הקרמיקה לבין הנייר.

בספר ישנו פונט אחד בלבד בשני משקלים - הדסה פרינדלר של פונטף הנהדרים. כשהטקסט הוא בקולו של דני, בדפים הקטנים, אז הפונט יהיה בצבע שחור וכל השאר - כתוביות לעבודות, מספרי עמודים וטקסטים שונים בפנטון חום שנבחר מתוך הצבע של החימר איתו דני עבד.

דני עבד בנמל תל אביב הישן ובעזרתה של רוני כנעני הבנו שחייבים להביא את הכדים לחוף, קרוב למקום המקורי שהיה הצריף-סטודיו המקורי של דני, ולהפיק יום צילומים שם. החומרים מתוך יום הצילומים בחוף מלווים את הספר בשני מקומות.

מי האנשים שהכי השפיעו על עבודתך כמעצבת ספרים? 

האנשים שהכי השפיעו עלי הם המרצים הנפלאים שהיו לי בבצלאל, לקוחות שהפכו עם הזמן לסוג של משפחה וכמובן העבודה בלונדון עם רון.

ספרי על פרוייקט שהוביל אותך למקומות לא צפויים?

אספר על שניים אהובים במיוחד, שבדיוק השבוע זכו בתחרות ״תריסר ספרים״. הראשון הוא הספר של הספרייה הלאומית - ״ספרייה: ספר פתוח״ שערך פרופ׳ עידו ברונו ביחד עם דינה לבנטר מיד הנדיב שהיו השותפים הנפלאים ביותר שיכלתי לבקש. הספר הזה הוא שיא מקצועי מבחינתי מכיוון שהצלחתי להשתמש בכל מה שאני יודעת על עיצוב ספרים בספר אחד שהוא משהו אחר. גם מבפנים וגם מבחוץ. הספר יצא בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית בהוצאת הירמר הגרמנית.

הספר השני הוא "Lost Homes" שעיצבתי לאמנית הילה לביב. יש גם חדשות די מרגשות לגביו - לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שזכיתי בו בטוקיו tdc בקטגוריית עיצוב ספרים וזו כבר הזכייה הרביעית והמאוד מרגשת. הספר עבר לא מעט גלגולים ורעיונות עד שזיקקנו ודייקנו את הרעיון לאובייקט הכי מדויק שיכלנו. את הילה לא הכרתי לפני תחילת העבודה אבל עם הזמן שעבר והחומרים שכל פעם נחשפו בפני (אינספור אלבומים ויומנים של משפחתה מגרמניה, עוד מהמאה ה-19) אמרתי שאני מקווה שהפרוייקט הזה לא יסתיים לעולם.

ספר שהוא השראה מארון הספרים שלך, שלא את עיצבת?

הספר של שילה היקס בעיצובה של הירמה בום.

אם היית חוזרת אחורה בזמן, האם עדיין היית בוחרת להתמחות בעיצוב ספרים?

גם אם הייתי חוזרת בזמן, לא הייתי יכולה לעשות שום דבר אחר מלבד לעצב ספרים. אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה ומתרגשת כל פעם מחדש.

מה שונה בין להיות מעצבת בישראל, למעצבת בלונדון? למה את מתגעגעת ולמה את ממש לא מתגעגעת?

בארץ, בסטודיו שלי בתל אביב אני מתפקדת כ־ one women show ובעצם אחראית על כל החלקים השונים בכל פרויקט ופרויקט. בלונדון הייתי שכירה, אמנם הייתה נדיבות עצומה ונתנו לי מקום אבל עדיין הסטודיו הוא של רון והעיצובים שלו. אם הייתי יכולה חצי מהזמן לחזור לסטודיו בלונדון וחצי מהזמן להיות עצמאית בתל אביב אז זה היה יכול להיות השילוב המושלם.

מעצב / חנות / הוצאת ספרים שאנחנו חייבים להכיר בחו״ל!

אני כבר לא נכנסת לחנויות ספרים ואת ההשראה שלי אני מוצאת ממחול, מוסיקה, אנשים וטבע.

ספרי על פרוייקט מעניין שאת עובדת עליו בימים אלו. 

מבחינתי זו חוויה מאוד מפרה לעבוד על כמה ספרים בו זמנית ובימים אלה אני עובדת על שלושה: לצייר שוני ריבנאי, לאמן יואב ויינפלד, לאמנית עדן בנט ולציירת אורית אקטע.

את מי להזמין למדור?

את נעם שכטר.