לעצב כדי לספר

מדור ׳לעצב כדי לספר׳ מזמין מעצבות ומעצבים לשתף בתהליכים של יצירת ספרים שהם אמנות. כל מעצב.ת מזמין.ה את הקולגה הבא.ה למדור.

מי את?

אני טלי ליברמן, מעצבת ואמנית עצמאית הפועלת באמסטרדם ותל אביב. בשבע שנים האחרונות אני מתגוררת באמסטרדם ובשנתיים וחצי האחרונות אני גם אמא של נטע. אני בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל ובעלת תואר שני באמנויות ממכון סנדברג, אמסטרדם. העבודה שלי מתנהלת בשני מישורים שמזינים אחד את השני: פרויקטים מוזמנים משדה האמנות והתרבות, ויוזמות אישיות שמבוססות מחקר. שני העולמות הללו מתערבבים אצלי באופן טבעי, יוצרים דיאלוג מתמשך שמאתגר, מעשיר ומחדש את דרכי העבודה שלי. 

איך הגעת לעולם העיצוב, וביחוד לעולם עיצוב הספרים?

תמיד הייתי מחוברת לעולם האמנות – בילדות הייתי בחוגים לאמנות, ובתיכון למדתי במגמות אמנות וביולוגיה. האמת היא שבהתחלה בכלל התלבטתי אם ללמוד ביולוגיה ימית או טיפול בבעלי חיים, אבל בצלאל היה תמיד בראש שלי כאיזה חלום. יום אחד נכנסתי לאתר של בצלאל וקראתי על המחלקה לתקשורת חזותית – בלי ממש לדעת מה זה אומר – מה שהוביל אותי להתלבטות אם לעשות פסיכומטרי או לנסות את מכינת 6b. החלטתי ללכת על המכינה ולהשאיר את השאלה של "מה אני רוצה לעשות בחיים" פתוחה :) באותה תקופה לא ידעתי לעבוד עם תוכנות כמו פוטושופ וכל העבודות שלי היו ידניות – גזירות, הדבקות ותפירה. מהר מאוד הבנתי שזה המקום שלי, ובאמת הלימודים בבצלאל היו אחת התקופות המשמעותיות והמעצבות בחיי.

לגבי ספרים – תמיד הייתה לי אהבה גדולה אליהם. הייתי אוספת ספרים ישנים וכרכים של אנציקלופדיות שנזרקו לרחוב, לפעמים אפילו מהספרייה של בצלאל או מחנות הספרים ברחוב ש״ץ. אני נמשכת לעיצוב ספרים משום שהם מאפשרים לי לעסוק בשאלות ביקורתיות סביב נרטיבים – לפרק ולהרכיב, לחשוף מורכבות ולהציע זוויות חדשות. הספר כפורמט פיזי ומוחשי מאפשר להנכיח את המתח בין ייצוג לבין כוח. עיצוב ספרים, עבורי, היא דרך לעצב לא רק טקסט ותמונה אלא גם את החוויה של הקורא ואת האופן שבו ידע נתפס ומתקבל.

 מהו הספר שהכי איתגר אותך לעצב ולמה?

אחד הספרים המאתגרים שעבדתי עליהם הוא הספר של חן שיש ״קירות צפופים״. הספר של חן מתייחס לשנים הראשונות שלה בתור אמנית כאשר רוב העבודות שלה בזמנו היו מייצגים Site Specific, וקולאז׳ים שהיא הדביקה על קירות. 

הרעיון היה לייצר דפדוף שישוטט על הקירות ממרחק די קרוב כך שהגדלים של גזרי הנייר והקולאז׳ים ישארו בגודל אחד לאחד. בגלל שמדובר בעבודות ישנות שלא צולמו באופן מקצועי, לא היו צילומים באיכות גבוהה, ולכן החלטנו שחן צריכה לשחזר את כל ״הקירות״ מחדש בסטודיו שלה. 

ניסינו שזה יהיה כמו שיותר אינטואיטיבי, ונאמן לעבודות המקוריות. השתמשנו גם בצילומים החדשים וגם בסריקות של גזירי הנייר. הספר עצמו מורכב מכמה סוגי נייר שמייצרים הבדל בין ״הקיר״ לגזירי הנייר עצמו. זה ספר שאני מאוד גאה בו אך לצערי הוא עדיין לא הופק, הניירות הם ניירות מאוד דקים שלא עובדים איתם בארץ, שזה גם אתגר בפני עצמו :) 

מי האנשים שהכי השפיעו על עבודתך כמעצבת ספרים? 

אחרי הלימודים עבדתי אצל דוד טרטקובר ובעצם אצלו הייתה הפעם הראשונה שעיצבתי ספר מוזמן ללקוח. בהתחלה זה היה על פרויקט שידעתי שלא יראה אור, אבל זה היה תרגול טוב. בהמשך עבדנו יחד גם על הספר שיצא במסגרת התערוכה הרטרוספקטיבית שלו במוזיאון תל אביב – חתכנו דפים מהספרים השחורים שלו וערכנו אותם פיזית על הריצפה. למדתי המון ממנו על עריכה. מעבר לכך, הספריה שלו הייתה עצומה, והייתי עוברת על הספרים בספרייה שלו סופגת ולומדת. הושפעתי גם מקולגות רבות, ובמיוחד מדנה גז ונעמי גייגר, מסטודיו ג'2.

ספרי על פרוייקט שהוביל אותך למקומות לא צפויים?

הפרויקט Unrendered Road, עבודת הגמר שלי לתואר השני במכון סנדברג, היה הסרט הראשון שיצרתי – למרות שבכלל תכננתי לעשות ספר. הוא החל כמחקר על כוחות גיאו־פוליטיים ופוליטיקה של טכנולוגיה באזורים של קונפליקט, ובחן האם המציאות שם מתווכת על ידי ממשקים דיגיטליים – או שאולי דווקא הממשקים והטכנולוגיה הם אלו שמעצבים את המציאות עצמה. טכנולוגיה היא לא רק כלי שאנחנו משתמשים בו; היא גם מייצרת מטפורות, סימולציות ותפיסות עולם.

העבודה נולדה מתוך קושי גדול: הנושא היה טעון ומורכב פוליטית, ובמשך זמן רב הרגשתי משותקת. נוסף על כך, הסרט צולם בתקופת הקורונה, ונאלצתי לביים מרחוק ולהתמודד עם תנאים בלתי צפויים בשטח. דווקא חוסר השליטה הזה הפך לחלק מהעבודה עצמה, והוביל לתוצאה אחרת לגמרי ממה שדמיינתי. מאז הסרט הוקרן בפסטיבלים בינלאומיים, בהם IFFR ברוטרדם, Transmediale בברלין ו־ICA בלונדון.

ספר שהוא השראה מארון הספרים שלך, שלא את עיצבת?

שני ספרים שמלווים אותי הם Batia Suter - Parallel Encyclopedia 2 ו-Max Israeliana. סוטר מציבה דימויים קיימים בהקשרים חדשים וחושפת דרכם משמעויות חדשות, בעוד Max Israeliana מתבונן באסתטיקה הישראלית של שנות ה־70–90 דרך עדשה חברתית־כלכלית־פוליטית. שניהם חוקרים את הקשר בין דימוי, הקשר ותרבות – נושא שמעסיק גם אותי בעבודה.

מה שונה בין להיות מעצבת בישראל, למעצבת בהולנד? למה את מתגעגעת ולמה את ממש לא מתגעגעת?

בהולנד עיצוב נתפס יותר ככלי אמנותי ומחקרי, ויש הרבה אפשרויות לפתח פרויקטים אישיים בזכות מענקים. כבר בתחילת התואר השני שלי שאלו אותי: ״מהי הפרקטיקה שלך?״ – רגע שעורר בי מחשבה. בארץ הייתי עסוקה בעיקר בפרויקטים ללקוחות, וכאן נפתחה בפני האפשרות להתבונן בעיצוב ככלי מחקרי או אמנותי – גישה שמאוד ריגשה, ועדיין מרגשת אותי.

גם הקשר בין מעצבים באירופה מרשים – כולם מכירים זה את זה, מגלריות ועד הוצאות ספרים, באיטליה, בגרמניה או באסטוניה. החשיפה הרחבה הזאת לעולמות עיצוב שונים מאוד ממה שהכרתי בארץ, אפשרה לי להתפתח מבחינת השפה העיצובית שלי. אני עובדת עם הארץ, ולכן אני מרגישה מאוד מחוברת, ועדיין מתגעגעת להיות חלק מקהילת האמנות והעיצוב בארץ – ולתחושה שאנשים סביבי מבינים את המורכבות של המקום שממנו אני מגיעה, מורכבות שמשפיעה עמוקות על הדרך שבה אנחנו יוצרים ומדברים עיצוב.

במקביל העבודה בחו״ל פתחה אותי למדיומים נוספים כמו וידאו – וגם שם אני ניגשת לעבודה באותה צורה: כמו דפדוף בספר, ארגון של רצף ותנועה.

הוצאת ספרים שאנחנו חייבים להכיר בחו״ל!

Roma Publication, Valiz, empire.b.o.o.k.s.

ספרי על פרוייקט מעניין שאת עובדת עליו בימים אלו. 

בימים אלו אני עובדת על שני ספרים בדרך לדפוס. ״ניירות אישיים״ של נורית גור לביא (קרני). ספר אמנית שילווה תערוכה שלה בגלריה ׳מקום לאמנות׳. העבודה של גור לביא (קרני) מתבססת על עשרה דפי מחברת אותם כתבה סבתה, ומתעסקת בפער בין דמות החלוצה שהקדישה את חייה למפעל הציוני, לבין הדמות שעולה מתוך הניירות, המתארים כאב, בדידות, ושברון לב. התייחסנו לספר כהמשך ישיר לעבודה ולכן הוא ממשיך את אותן תמות של הסתרה, מחיקה, ופרגמנטציה באמצעות הלייאוט והמבנה.

הספר השני הוא ״פלורה X קאופמן״ של יעקב קאופמן, עבור בית ליבלינג ובהוצאת פורז את נבוק, שאני עובדת עליו יחד עם המעצבת נעם נוי ובעריכת ערן איזנהמר. זהו לקסיקון אישי של קאופמן העוסק ביצירה, עיצוב ופדגוגיה, ומלווה סדרת עבודות שלו לצד מחקר וניתוח גרפי שלנו.

אם היית חוזרת אחורה בזמן, האם עדיין היית בוחרת להתמחות בעיצוב ספרים?

כן, או שהייתי ביולוגית ימית. 

את מי להזמין למדור?

את נועה שוורץ.