אלבומי משפחה סודיים

לכבוד היום האישה הבינלאומי שחל ב-8 למרץ, בחרתי בארבעה ספרי אמניות, שעוסקים באלבום המשפחה כתיבת פנדורה, באופן שמזמן מגע וחקירה אינטימית.
ב״יש כאן סיפור שאני חושבת שאני יודעת״ מניחה הגר ציגלר בקופסא חמישה צילומים דו-צדדיים מקופלים, שנאספו מאלבומים משפחתיים שונים ברחבי העולם. הפתיחה והקיפול של כל צילום אנונימי, הופכת את עצם התבוננות לתהליך של טווית הסיפור המצולם.
ב״אימת הריק״, מספרת דנה יואלי על סבתה, אגי, ששרדה את אוושוויץ עם סוד איום. הספר בפורמט כיס בנוי משני מישורים מקבילים: המישור של אגי בצד הימני, ובצד השמאלי, צילומים של פסל חימר שיצרה יואלי, שטפטוף מים הולך ומפרק אותו. הספר מכיל צילומים של אגי עצמה ועבודותיה, מאלבום המשפחה, חלקם בהדבקה ידנית.
״שולחן״ של גליה גור-זאב, הינה קופסת גלויות המבוססת על הצבה בעלת אותו השם משנת 1997. בכל גלויה צילום מלמעלה של דמות ישובה ליד שולחן בלתי נראה. את המשקל הרגשי ומערך ההקשרים המשפחתי, נאלץ הצופה להשלים בדמיונו בזמן תהליך הדפדוף.
נורית ירדן, מחברת ב״ארוחה משפחתית״ בין ספר המתכונים של אימה, לצילומים מאלבום המשפחה, צילומים שלה של חברות וספרים פמיניסטיים. בעריכה מדוקדקת היא הופכת את האלבום לקולאג׳ נרטיבי, שמציף מתחים בין משפחתיות למיניות, אמון וחשד, אלימות והזנה.

27.02.2025