הספר החדש של המעצב קובי פרנקו, ״המעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית״ המאגד לתוכו מחקר ספקולטיבי בשדה הטיפוגרפיה הניסיונית. מטרתו - לבחון את מערכות היחסים המתקיימות בין פונקציה ואסתטיקה. הנחת היסוד שעומדת בבסיס גוף המחקר היא, שלאותיות לטיניות ועבריות יש מבנה מולקולרי, כלומר לכל צורה יש חוקים ומאפיינים, ושאינטראקציות של מבנים אלו עם אלמנטים משדות אחרים, יניבו תוצאות מגוונות. את המחקר החזותי אותו הספר מציג, מפתח פרנקו מאז שהיה סטודנט בתואר השני בשנקר, ובאמצעותו הוא מבקש לבנות גשר בין שדהות העיצוב, המדע והשפה.
הספר מכיל כ-150 ״מחקרים חזותיים״, בהם מתייחס פרנקו לצורות הכתב כמולקולות בעלות תכונות ״סמי״ אלקרו-מגנטיות. את המחקר הוא מבסס על פונט אותו עיצב ב-2005 (גופן ״ועד״, על בסיס שילוט של זאב רבן משנת 1925) אשר הופך לחומר גלם למשחק אינסופי, מעין שיטה, שחוקרת את האות הכתובה. פרנקו מפגיש את אותיות עם נוסחאות מתמטיות וצבעים, על מנת לפרק ולהרכיב אותן מחדש, ויוצר למעשה מערכת של צורות - ״נֻסְחָ-אוֹת״, אם תרצו - להן כאמור הוא קורא ״מולקולות״.
המחקר הטיפוגרפי שמוצג בספר מלווה את פרנקו כבר כמה שנים טובות. הוא הוצג בתערוכות בפורמטים מגוונים בארץ ובעולם: כרזות, מיצגים אינטראקטיבים, ועוד. פרנקו, מעצב גרפי בעל סטודיו ותיק בתחום עיצוב הספרים, מעיד על עצמו ש״טיפוגרפיה היא הבסיס שלי,״ ואכן בפרוייקטים השונים שעיצב במסגרת הסטודיו ניכר שנקודת המוצא שלו כמעצב היא האות הכתובה. כראש התוכנית לתואר שני בעיצוב בשנקר, מנחה פרנקו קורסים שעוסקים בטיפוגרפיה, מיסודות ומבואות ועד קורסים מתקדמים ונסיוניים.
המחקר נשען על מהלך דומה שנעשה על ידי קבוצת סופרים מתמטיקאים צרפתים משנות ה-60, הידועים בשם קבוצת אוליפו, שפיתחו יחד מערכת רחבה של אילוצים, בעיקר מתמטיים, דרכם הם כתבו ויצרו שירה וספרות. אחת הדוגמאות המובהקות לניסיוניות של הקבוצה, מופיעה בסיפור ׳ההעלמות׳ (La Disparition) שכתב ז׳ורז׳ פֶּרֶק שבו נמחקה האות השימושית E בטקסט כולו.
האקטיביזם הבלשני של פֶּרֶק, בא להנכיח שכל עשייה של יוצרים מוכתבת מאילוצים ולאו דווקא מחופש אינסופי, כפי שהיה לחשוב. האילוץ משמש את היצירתיות, ומנכיח את השרירותיות, ומכאן גם את הפוטנציאל המשחקי, שנמצאים בבסיס השפה.
בקריאת המסות הקצרות שבספר, ובאתר המלווה אותו, נראה שלפרנקו יש רצון לפרוץ את גבולות העיסוק בטיפוגרפיה על מנת להציף דיון מרובד. בת-שבע גולדמן-אידה מחברת את העשייה המחקרית-טיפוגרפית לקבוצת משוררים דאדאיסטים, אורי דרומר מחבר את העיסוק של פרנקו לצלילים, וערן נוימן לארכיטקטורה וחלל.
הקורא מוזמן לחשוב על המהלך של פירוק והרכבה כהזדמנות לעסוק במערכות החיים בהם אנחנו מתקיימים כבני אדם, ובכך לתהות על הגמישות שלהן, וההשפעות ההדדיות בתוכן. אופן הפעולה של פרנקו מבקש מהמעצב להיות חוקר, לא רק להשתמש במנעד טיפוגרפי קיים ככלי להעברת מסרים, אלא לייצר ״נֻסְחָ-אוֹת״ משלו ולהפעיל אותן בממשקים מגוונים. התוצאה של המחקר אולי לא תקיים את מטרת העל של מקצוע העיצוב הגרפי - לענות על בריף ללקוח - אך היא כן תביא לפתיחת מרחבים חדשים של ניסוי וטעיה שיכולים להימשך לנצח. פרנקו מעיד על עצמו שהוא ״לא באמת כימאי, פיזיקאי או מתמטיקאי, אבל הפרויקט אכן נוגע ביצוגים של מגדר, במיסטיקה, בספרות ובלשנות.
הספר יוצא לאור בהוצאת Slanted המתמחה בספרי טיפוגרפיה, ופרנקו לקח על עצמו את הפעולה המורכבת של עיצוב הספר בעצמו, בדיאלוג פורה עם זוג המו״לים הגרמנים שעודדו אותו ״להפציץ עם צבע!״. ״בהתחלה״, הוא מודה, ״היה לי קצת קשה, אבל פתאום התחלתי לאהוב את זה.״
שטחי הצבע המשמעותיים תפסו את מקומם של דפים אפורים המחקים את טפסי ״המעבדה״, וטוב שכך. הספר, שמודפס בשלושה צבעים (אדום, כחול ושחור), מייצר עניין חזותי משתנה לאורך הדפדוף, לא רק בזכות התוכן עצמו אלא גם בזכות האטרקציות הצבעוניות המשתנות, שצבעים אלו יוצרים לאורכו.
הפורמט הבינוני בגודלו נעים לקריאה ומנגיש את המחקרים באופן שנע בין האינטימי והספקטקולרי, ועושה חסד עם הפרויקט.
אחת השאלות שעולות בדפדוף, הוא הצורך בתיעוד תהליכי מחקר עיצוביים. האם הפעולה של בניית מערכת צורנית דו-לשונית המבוססת על צורות בסיסיות, אך כזו שלא מקיימת חוקיות של אות כתובה שימושית, היא המשמעותית - כלומר, האם יש טעם ביישום של הפרקטיקה המתוארת בספר במרחב האקדמי או בשדה העיצוב הגרפי - או שמא תיעוד המחקר הוא המהלך המשמעותי כאן? ומה יעורר המחקר בקהלים המגוונים שיפגשו אותו? עבור השאלה האחרונה, הגדיל פרנקו לעשות ובנה למחקר ולספר אתר יעודי, בו אפשר להמשיך לפרק ולבנות מחדש אותיות, ולייצר ואריאציות נוספות.
לקראת ההשקה של הספר (26.3 במרכז דה-וינצ׳י) שאלתי את פרנקו, איך זה לכבוש את שני הכובעים, חוקר שצריך להנגיש מחקר מופשט, ומעצב שאורז פרויקט אישי? ״זו פעם ראשונה שאני מעצב לעצמי, ורציתי להראות את הכל ולהשתמש בכל היכולות שדפוס מאפשר, הרבה גם וגם. אבל הייתי צריך גם למתן ולקחת החלטות נכונות בדיאלוג עם ההוצאה. יש משהו בסנטימטר וחצי האלה שהספר תופס על מדף הספרים - זה הנדל״ן הקטן שהשארתי אחריי - נצח של סנטימטר וחצי, 2 ס"מ גג.״
הספר נמכר באתר ההוצאה וכן בחנויות הספרים העצמאיות בתל אביב-יפו.
אביגיל ריינר היא מעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקש״ח בבצלאל ובעלת תואר שני בהצטיינות במחקר תרבות מאוניברסיטת ת״א. בוגרת התוכנית ללימודי אוצרות עיצוב של מכללת שנקר. היא מרצה מזה כ-15 שנה במחלקה לתקשורת חזותית במכללת שנקר וחברת סגל במכון הטכנולוגי בחולון ובשנקר. היא שותפה ב-The Studio המתמחה בעיצוב לתרבות. עבודתה מתמקדת בעיצוב ספרי אמן וקטלוגים לתערוכות וגיבוש שפה גרפית לתערוכות ואירועי תרבות. בין לקוחות הסטודיו: מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאוני חיפה, מוזיאון העיצוב בחולון, אמנים ואוצרים. היא לוקחת חלק פעיל בתערוכות עיצוב בארץ כמציגה וכאוצרת, זוכת פרס משרד התרבות לשנת 2017.
