שעון, שמש

שעון שמש הוא מכשיר מעשה ידי אדם, הרותם את גרמי השמים ליצירת אומדן של תנועת הזמן. קו דמיוני נמתח מהחפץ הפשוט אל הכוכב הרחוק כדי ליצור עוגן, לקבוע מידה ולאפשר התמצאות בסדרי עולם. תערוכתו של מעיין אליקים פורשׂת מערך של אומדנים לא רק בין שמים וארץ אלא גם ביחס לתולדות היצירה האנושית, למקום, למקומיות, ואף לחלל התצוגה הספציפי שבו היא מתקיימת.
אליקים מאתר את גלגול הדימויים ואת התנועה המעגלית של אמונות ומיתוסים קמאיים, הצצים שוב ושוב בחברות אנושיות לאורך ההיסטוריה. את כל אלה הוא רותם ומכווץ לכדי הופעה עכשווית של ידע נצבר, שבה הם נדחסים לחזית אחת של בו-זמניוּת ומתגלים לצופה בהרף-עין של הווה.
אחד הפערים המובְנים באמנותו של אליקים הוא בין הקיום החפצי של עבודת האמנות, לרוב בקנה-מידה קטן המְשווה לה נוכחות של שכיית חמדה – לבין המשימה המוטלת על החפץ לשמש כתווך וכאומדן בין האדם לעולם; להתמקם ביחס למושג הזמן וביחס למקום, בין אז ועכשיו ובין שמים וארץ. בסחף המהירות הוא יוצר האטה, ובתוך עולם שאין בו כמעט מלאכה הוא תוקע טריז של נדירוּת. לחפצים שאליקים יוצר יש מעמד של חיים (חדשים) לאחר המוות. האובייקט הנדיר הוא גם אמצעי להתבוננות בעולם שהוא-עצמו חלק ממנו.

--- דורון רבינא