משמאל: דוד טרטקובר, דיוקן עצמי, כרזה, 1999.
לכבוד יום ההולדת ה-80 של דוד טרטקובר, מבכירי המעצבים בארץ וחתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002, שלחו המעצבות מיכל שפירא ויעל בוגן קול קורא ליצירת התכתבויות ותגובות לעבודות אייקוניות שלו. העבודות נארזו בקופסת גלויות וניתנו לו במתנה.
״טרטקובר מלווה לאורך הקריירה ארוכת השנים שלו את מדינת ישראל כמעט בכל אירוע פוליטי וצומת חשובים״, כותב המעצב עודד יהודה, ״דרך היצירה שלו הוא מציב מראה על סיפורי הארץ הזו. עלינו. הוא היה, עודנו, וגם ימשיך להיות תמיד חלק מהשיח, הקאנון העיצובי, ופנתיאון היצירה החשובה של מדינת ישראל״.
אנחנו מתכבדות לארח את פרויקט יום ההולדת החגיגי הזה, שנעשה בשיתוף ארכיון מכללת שנקר. מזל טוב טרטה!
משמאל: טרטקובר, 2004.
משמאל: טרטקובר, שלום עכשיו, 1978.
משמאל: טרטקובר, מי ימלל גבורות ישראל, 1982.
משמאל: טרטקובר, לא נשכח, לא נסלח, 1997.
משמאל: טרטקובר, שלום, 1977.
התגובה מתבססת על צילום הסלפי במשכן הכנסת אחרי אישור צמצום עילת הסבירות בו מצולמים: 1. ח״כ ניסים ואטורי 2. יריב לוין 3. אריאל קלנר 4. יצחק וסרלאוף 5. טלי גוטליב 6. שלמה קרעי.
משמאל: עטיפת האלבום ׳ששת׳, טרטקובר, 1977.
משמאל: טרטקובר, מה תבקשי מאתנו מכורה, 2008.
משמאל: טרטקובר. הכרזה המקורית ‘STILL LIFE” פורסמה לראשונה בעיתון ׳העיר׳ (תל-אביב 1989) בתוספת הכיתוב: “כדור פלסטיק צה”לי תיקני - 5.56 מ”מ”. צילום: דובר צה”ל.
משמאל: עטיפת הספר ׳איפה היינו ומה עשינו׳, בהוצאת כתר, 1996.
משמאל: טרטקובר, 1985.
משמאל: טרטקובר, 1978. ׳ישראל זו לא אמריקה׳, היא כרזה שהופצה בעיקר בקרב חברים ועמיתים, והודבקה כסטיקר על החלון האחורי של רכבם.
משמאל: כריכת ׳טרטקובר׳, בהוצאת מוזיאון תל-אביב לאמנות (2016). הטקסט המקורי נכתב על ידי המעצב להב הלוי.
משמאל: טרטקובר.
משמאל: עטיפת התקליט ׳הפעמון׳ של מתי כספי, טרטקובר, 1976.
משמאל: טרטקובר, כרזת קפה-תה, 1985.
משמאל: טרטקובר, כרזת שנה טובה, 1985.
משמאל: טרטקובר, 1982.
נחתום את הפוסט בטקסט אישי שכתב המעצב להב הלוי לטרטקובר:
״טרטה שומע? שלא תגדל ושלא תהיה גנרל.
ואל תלך בשדות, כי לא יבואו ימים. לא בסליחה ולא בחסד. מקסימום תתמלא קוצים, וזה חבל.
וזה עוד לא הכל - פה ושם גם מסתובבים כלבים שיומם איננו בא לעולם, כמו גודו. אז אולי לא שווה לשבת ולחכות סתם.
אם אתה יוצא בערב - שים סוודר, ואם אתה יוצא מחופש לאשה - קחי מעיל. בטח יהיה לך קר. ואל תחזור מאוחר. שלא תהיה עייף מחר.
הייתי רוצה להבטיח לך שאולי נפליגה בספינות עד חוף שנהב, אבל זה עלול לא לצאת לפועל, ואני לא רוצה שתצא מאוכזב.
אז אולי עדיף להישאר סתם בבית ולשתות תה. לי עם חלב. רק אל תשתה מים לפני שאכלת אבטיח, ואם אתה אצל אנשים עשירים מאוד, אתה יכול בשקט לדחוף קצת פירורים מתחת לשטיח.
עכשיו כבר אפשר להודות בחדרי חדרים - אמת, מהארץ הזאת, לעולם כבר לא תצמח, וצדיק לא יפרח, ושום חוזה גם לא יברח. ומי שצורח בערב שבת, צרוד בשבת.
אבל מי שחי בערב יום הזיכרון, עצמאי למחרת. שא ברכה, לאט. צחק הרבה ובכה מעט.״
