הוענק לו עיטור העוז

לחימתה של חטיבת גולני בקרב הראשון על החרמון, בניסיון לכיבושו מחדש של המוצב מידי הסורים, החלה ביום ה־8 אוקטובר 1973. בקרב זה נהרגו עשרים וחמישה לוחמים ונפצעו חמישים ושבעה. פקודת הנסיגה של מח״ט גולני דאז קטעה את הקרב העקוב מדם, בשלב בו היו הכוחות רק מרחק קטן מהשלמת המשימה. ארבעה לוחמים נותרו להילחם לבדם על ההר, מאחר ופקודת הנסיגה לא הגיעה אליהם, והוכרזו נעדרים. סרן אפרים (אפי) שניאור ז״ל, היה הקצין שהוביל את הכוח הקדמי של החטיבה בלחימה ואשר נותר, יחד עם שלושה לוחמים נוספים, להילחם לבד, עת שאר הכוח נסוג. על לחימתו בקרב זה, עוטר סרן שניאור ז״ל בעיטור העוז. סיפור הקרב כולו מתואר בספר והוא מתמקד בסיפור הקרב האישי של אפי. הספר מבוסס על ראיונות עם חברים, לוחמים, מפקדים ובני משפחה. הספר נערך, בין היתר, במטרה להציג זווית אחרת, מפוקחת ובוגרת הבוחנת בעין ביקורתית את סיפור הקרב הרשמי – אשר הפך לאתוס לאומי, תוך שחושף ומאמת את שלל גרסאות הקרב האישיות של המרואיינים, אל מול הגרסה הנרטיבית הרשמית של הצבא. ׳הוענק לו עיטור העוז׳, הוא שמו של הספר אותו יצר גל שניאור, אפרים (אפי) שניאור ז״ל הוא דודו – אחיו של אביו – יאיר. גל בחר להקדיש את יצירתו באהבה אינסופית לסבו ולסבתו – הוריו של אפי.